על הביקורת
מאת חגי קמרט, ירושלים
פרק שלישי
מדדים וקריטריונים לקביעת איכות השיר ורמתו
מבוא
לא אחת קרה שבבחינתי שיר כמבקר, מצאתי אותו כשיר טוב, לטעמי, והשתוממתי על כך שמבקרים אחרים מצאו אותו כשיר לא מוצלח. למותר לציין שאין זאת, אלא שכותב השיר בודאי ראה אותו לפחות כשיר טוב עד טוב מאוד. שהרי זוהי יצירתו ואותה הוא שולח לביקורת הכלל!
מה הוא שהאחד רואה בשיר כשיר טוב והשני שיר לא טוב? ...והקיצוני אף מהין לומר גרוע או קשקוש? במאמר זה אנסה למצוא שביל זהב או קווי הנחיה לבחינת טיבן ורמתן של יצירות.
שתי נקודות המבט לנושא
לנושא זה יש למעשה שתי נקודות מבט: זו של המשורר וזו של הכלל, או של הקורא.
בעיניי המשורר:
עד כמה שנשמע הדבר פרדוכסלי, בכל זאת מצינו משוררים בעלי ביקורת עצמית חזקה מאוד לגבי שיריהם, הן לגבי שירים שפורסמו בהווה, ועל אחת כמה וכמה לגבי אלו שפורסמו בעבר (ולא אחת נחשבים כ "בוסר" בעיניהם).
לגבי הכלל אנו מוצאים רבגוניות בביקורת. דומה כי לכל אחד יש את הטעם האישי שלו וקנה מידה משלו לשיפוט. אין בקהל הקוראים כללים ברורים, חדים ומחייבים, לגבי מה שיש לקרוא כשיר טוב או שיר גרוע. המרחב פרוץ ולא אחת המבקרים, דווקא בפורומים, הולכים אחרי ההסכמה הכללית, שנקבעת לפי מה שמחוזק בעיניהם ככותבים טובים. בבחינת בעל המאה הוא בעל הדעה. כותב טוב דעתו טובה.
תוצאת החששות, הן מהמבוקר ותגובותיו, והן מקהל הקוראים, מסתכמות בבחירת התגובה לפי הרוח הכללית! או אי כתיבת ביקורת אמיתית, או התחמקות מביקורת באמצעים טכניים ידועים וברורים, כגון ציטוט איזו הברקה מהשיר ושיבוחה, ציון דגש אחד חיובי בלבד, כתיבת תגובה שירית על אותו נושא. או כתיבת ציונים. החששות הם לא אחת פונקציה של אי בטחון עצמי בביקורת. כתיבת ביקורת בצל החשש יכולה להיות הרת אסון למבוקר. לכן מומלץ במקרה כזה כלל וכלל לא להגיב.
האם בכלל ישנם קריטריונים לשיר טוב? ואם לא, האם אפשר לקבוע קריטריונים ברי תוקף, שיהיו מקובלים על קהל הקוראים לסוגיהם?
מדדים לבחינת שיר
מהם המדדים העכשוויים, הסמויים והגלויים, לבחינת שיר בעיניי הקורא?
1. תחושת בטן
כלומר: ההרגשה הפנימית המורכבת מניסיון נצבר, מהתחברות לנושא או אי התחברות אליו, רמה אישית של המבקר ועוד גורמים שאפשר שאינם במודע אלא עולים כמכלול אחד אל תודעת המבקר ויוצרים בו את אותה תחושה שאני קורא לה תחושת בטן. מעין התאהבות או סלידה ממבט ראשון.
2. גורמי ההשוואה
ההשוואה אף היא ניסיון מצטבר, לשירים אחרים, על אותו נושא או באותה מתכונת, ואפשר שמאוד תשפיע על המבקר בקביעה אם השיר טוב או לא טוב.
3. ניסיון
ניסיון בניתוחי שירים בביקורת של שירים בחינת ביקורת של אחרים. צבירת הניסיון בהחלט יכולה להשפיע על כוח השיפוט של המבקר בביקורת.
4. מיומנות הביקורת
מיומנות נרכשת עם הזמן. היא אמצעי טוב לביקורת. השאלה היא מה תחום או קו האופק של אותה מיומנות, האם צרה היא או רחבה. ככל שהמיומנות תירכש ממרחבים נרחבים יותר של יצירות, מאסכולות שונות מרבדים שונים של כותבים היא תהיה עשירה, רבגונית ומהימנה יותר.
כללי הערכה מקובלים מוסכמים וברורים
ישנם כללי ביקורת מקובלים וברורים ואפשר לומר אוניברסאליים במהותם. אלו כללים שבעיקר מתייחסים לצורה, למעטפת, יותר מאשר לתכנים. הכוונה כאן לפרמטרים קבועים, היכולים בהחלט לשמש קנה מידה לשפיטה מסוימת, לפחות מבחינה צורנית.
דוגמאות לכללי הערכה אוניברסאליים צורניים:
1. קישוטים: דימויים, אונומטופיה, תקבולות למיניהם, מטאפורות, חרוז, מצלול ומקצב- כל הקישוטים המקובלים בשירה.
בתחום זה תהיה ההבחנה לגבי
מקוריות הדימויים.
כמות הדימויים – פרופורציה מתקבלת על הדעת. לא יותר מדי ולא פחות מדי.
מקצב - עד כמה השיר זורם.
קישוטים – עד כמה הם באמת מייפים את השיר (ולא מעמידים אותו בצורה מגוחכת), ועד כמה הם באמת נחוצים לשיר בהתחשב גם בתוכנו.
שווי משקל של השיר ומידת ההרמוניה הניכרת בו.
2. משקל: משקלים למיניהם בין אם יתדות ותנועות בשירת ימי הביניים או למשקל המטרי בשירה המודרנית.
3. חרוז: חריזה בשיר ואופן בנית הבית, אקרוסטיכון, אמביוולנטיות של מילים , משחקי מילים וכד'.
4. תכנים: מידת התאמת תוכן וצורה היא אחד המדדים החשובים להארת שיר טוב. עד כמה הצורה חובקת תוכן ועד כמה התוכן מתאים או חופף לצורה. זוהי כוחה של אמנות.
5. נפש השיר: עד כמה השיר זורם ועד כמה הצבעים שבו בולטים והחשוב ביותר- עד כמה הוא שר את שיר נשמתו בפני הקורא.נפש השיר היא פן אחר בבחינתו של שיר. אולי קשור הוא יותר למנגינת השיר הפנימית, הנובעת כמעיין המתגבר משך הקריאה, ומושכת את הקורא ומחברת אותו אל השיר. הקורא, על אף שאינו מבין את רובו של השיר, מרגיש שמונח כאן לפניו שיר טוב. שטף המילים, הזרימה, העושר והצבעים עושים את שלהם והקורא מרגיש שהשיר מדבר אליו, אף שאינו מבין אותו. הקסם הכמעט מגי של השיר בבחינת נפש השיר הוא מדהים. השיר מקבל כאילו חיות משל עצמו מול עיניו של הקורא. לדעתי זוהי אמנות בהתגלמותה, שהשיר מושך אליו בחבלי קסם את הקורא. לכך אני קורא "שיר עם נשמה מדברת".
האם בחינת שיר לפי הפרמטר האחרון נכונה, או שמה יש בכך משום הטעיה?
זו שאלה שקשה מאוד לענות עליה. והיא יותר אינדיווידואלית לכל מבקר ומבקר. יש שיראו בנפש השיר מעין אשליה, ויגידו שמאחר והשיר לא מובן הוא לא טוב בעיניהם. אחרים יגידו כי גם אם השיר לא מובן, אפשר שאני הקורא חסר דעת ואל לי לפסול את השיר. יהיו אחרים שיגידו שמבחינת הצורה הוא עונה על הדרישות והתוכן לא מוצלח מאחר ואינו מובן, וכן הלאה. אני, שמכיר אני בחיות השיר ובנפשו, רואה בכל שיר שמדבר אלי, ככה מהבטן, כנקודת זכות חשובה מאוד.
תכנים
גם לתוכן השיר קשה לקבוע כללים ומסמרות אך מובן שהוא חלק חשוב בקביעת השיר הטוב או הגרוע.
התוכן קובע את הלך הרוח של השיר ואי אפשר להתעלם מקיומו. הדחף הראשוני לשיר הוא דווקא המנגינה הנעזרת בשפה דהיינו במילים: "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור!" המילים כאן כאילו נישאות על כנפי המנגינה שהתנגנה לה בלב המשורר. התכנים הם הצטברות של ראיית מרחבים וחווית אירועים, שיוצאים יום אחד החוצה מלב המשורר. אולי אפשר לקרוא לכך: "בזמן רגעי ההשראה.."
גם כאן אפשר לקבוע כמה כללים המובנים מעצמם :
- חשוב שהתוכן יתאים לכותרת השיר- מגוחך יהיה לכתוב שיר טבע תחת הכותרת "הבית הלבן" למשל.
- חשוב שתהיה התאמה בין תוכן לצורה (למעטפת)- בשיר ילדים, לדוגמא, חשובים מאוד החרוז המשקל, הן מבחינת האוכלוסייה, שאינה יכולה לעמוד מול שיר שאינו שקול ואינו מחורז, והן מבחינת התוכן, השאוב, בדרך כלל, מעולמם של ילדים.
- קו הגיוני מתפתח- חשוב שלתוכן יהיה איזה עמוד שידרה דהיינו איזו נקודת מוצא ונקודת סיום. ערבוב עניינים פוגע בהבנת השיר ועלול לייגע את הקורא בפענוח. (למעט בשירים מופשטים שנכתבו מלכתחילה בסגנון כתיבה שכזה ושזוהי מטרתם).
- נדוש ובנאלי מול מקורי- רצוי מאוד להקפיד על שיבוצי מילים וביטויים מקוריים אשר יכולים להפיח חיים בשיר ולהעלותו לרמה גבוהה יותר. הביטויים הנדושים עלולים לקלקל לשיר ולפגוע ברמתו. אפשר בהחלט להשתמש בביטוי נדוש ובנאלי, כאשר הוא משתלב יפה עם המילים והמשפטים שסביבו ומקבל גוון צבעים אחר, כך שנוצרת הרמוניה שירית מותאמת היטב, הן מבחינת המקצב והן מבחינת התוכן. לקחת ביטוי נדוש, כמו למשל "עלה נידף ברוח" ולשבצו בשיר, כך שיקבל מעין צבע חדש, מימד חדש, זוהי אמנות בהתגלמותה. לפיכך גם בבחינת הנדוש, על המבקר להסתכל על מכלול סביבת המשפטים, בשום שכל, ולקבוע את קביעתו.
כתיבה טכנית מול כתיבה מתוך השראה
מובן שגם הכתיבה הטכנית יכולה להוליד שיר טוב, אך קל יהיה לו, למבקר המיומן, להבחין שחסרה בשיר אותה נשמה יתירה, אותו משהו מיוחד שאנו קוראים לו השראה. חסרון ההשראה אינו עושה שיר לשיר לא טוב, אך אינו מאפשר לשיר להתרומם לספירות עליונות. שיר שנכתב תחת כוחה של השראה בדרך כלל נגלה מיד לעין המבקר המיומן.
הקונפליקט בין שפיטת המשורר את שירו מול שיפוט הכלל
משורר שעבד על שירו והוציאו לפרסום, החוצה, ברבים מן המקרים, משוכנע ששירו הוא טוב ויותר מזה, אחרת לא היה משחררו החוצה. נכון שיש לו חששות, ספקות ותחושות בטן במודע- ואולי גם שלא במודע- מפני הביקורת ותוצאותיה לגביו. כאן באה לידי ביטוי אישיותו של המשורר. עד כמה הוא חזק ויכול לעמוד בפני קשיחותה של הביקורת ועד כמה הוא פגיע שיכול להיות נרמס על ידה. מובן שביקורת שלילית מול ביקורת עצמית חיובית של המשורר יוצרת קונפליקט. המשורר מסתכל דרך ביקורת הכלל על שירו שלו, כאשר השיפוט הראשוני העצמי שלו עומד כרגע לביקורת. ההתמודדות הזאת היא נקודה חשובה מאוד בחיי היוצר והיצירה, עד כדי שיכול לקבוע את אופייה וטיבה של היצירה לעתיד לבוא. משורר בעל ראיה טובה ידע לסנן לעצמו את העיקרים, מתוך הביקורות שניתנו ליצירתו, להפיק לקחים ולהמשיך במסלול הטוב קדימה. משורר שראייתו סלקטיבית ופסימיסטית מעיקרה, יתייחס בזלזול לביקורת, יתווכח עם מבקריו ובמקום להוציא אנרגיות על היצירה יוציא אותן על מבקריו ותגובותיהם וסופו שיצא נפסד.
ביטול העצמי של היוצר מפני כותב שנחשב טוב ממנו בעיניי הכלל, והנזקים שעלולים להיגרם ליוצר הנפגע
דיכוי יוצר בפורום יכול להיות קולקטיבי ומכוון. אנשי פורום לא מעוניינים בכותב מסוים ופשוט מתעלמים מיצירותיו, כדי לגרום לו תסכול עד כדי עזיבת הפורום. מעשה זה יכול להיות אישי מכוון, כאשר מישהו לא מעוניין בנוכחות משורר מסוים והוא מתחיל לדכא אותו בביקורות נוקבות (לא אמינות בדרך כלל) אם אותו מבקר נחשב לטוב מבין הכותבים וכותב ביקורתו ראשונה- אפשר שהיתר ייגררו אחריו ויבקרו אף הם בשלילה. משורר פגיע וחלש עשוי להיפגע עד כדי דילול משאבי כתיבה, איבוד הביטחון העצמי ואף עד כדי פרישה. משורר חזק ומנוסה ידע איך להתמודד במצבים אלו.
יכול להיות אישי, עצמי, בשל רגישות יתר של המשורר, הרואה באי תגובות כאור אדום ליצירותיו. עם זאת רצוי שיבחן את יצירותיו לאור הביקורת הנראית בעיניו רצינית. כאן יעמוד המשורר החכם ויבחן את יצירותיו שנית, לראות מה עקב אכילס של הבעיה. בדיקה עצמית זו יכולה להביא או לתוצאה טובה יותר, או לגילוי האמת על המבקרים. מאחר והדברים אינם חד משמעים, על המשורר לבחון אותם בזהירות יתירה ולא למהר לפסוק משפט.
סיכום
גם בבחינה זו מצאנו מספר קריטריונים להחלטה, בדרך כלל לפי הצורה יותר מאשר לפי התוכן. חשוב לזכור שכל אדם הוא אינדיבידואל בפני עצמו, עם מטען תרבותי משלו ורקע שונה. לפיכך, בהעדר כללים מוסכמים ברורים, הסתכלות על היצירה תהא שונה מאחד לרעהו. מה שייראה לאחד כשיר רע, ייראה לרעהו כשיר טוב ולהפך. אין כללים ברורים ונחרצים. הכל עניין של הרגשה ותחושה, או לפי כללים לא כתובים, שנקבעו להם בפורום מסוים, כאשר הם יכולים בהחלט להשתנות מפורום אחד למשנהו. כותבי הפורום הם שמכתיבים את הכללים שבעל פה, שיחייבו את כוח השפיטה לגבי שיר באותו הפורום.
מכיוון שלגבי טיב השיר ואיכותו, קשה לומר דברים נחרצים, ולאור האמור, אני מציע להוציא משורותינו את הביטויים "שיר רע" או "שיר גרוע". לאמור אין שיר רע ואין שיר גרוע. שיפוט של השיר על פי הקריטריונים ותיאורם הספציפי על ידי מי שמעביר ביקורת יהיה יעיל לאין ערוך מסתם מתן ציון סופי לשיר, ברמה של "מעולה", "טוב", "לא טוב", גרוע", ללא הסבר ממשי, שכן מציונים סתמיים לא יכול המשורר ללמוד, להפיק לקחים ולשפר את יצירתו.
