הרהורים

יצאתי לדרך חדשה

מוארת במרחב האין סופי שבה, פגשתי לא מעט אנשי דממה, מקסימים כאלה, עם קורטוב חוצפה, וכולם היו צמאים, רעבים. לאקט אחד של אהבה.

לעיתים גם עצרתי לצידה, ברעבוני בחרתי בדרכי מסעדה,מניטורית בסביבה שקטה, ישבתי לסעוד נפשי בתוכה,

 ארוחות רבות הוגשו בה, טעימות, ונפלאות, ובעיקר בלט בה פשטותה, והמחיר, היה פרוטה.

לפרקים עצרתי במסעדה מפוארת, המלצרים בה ענדו פפיונים, וסינר לבן, העיצוב היה בה מפואר, הריהוט עתיק, והנברשות קריסטל זוהר, המזון שהוגש בה היה גורמה, כבד אווז בטעם קוקטיל שוקולד, ועלה החסה קושט כפרפר,  המוסיקה קלאסית, מוֹנִיטִין שֹׁוִי דּוֹלָרִים ,

טעימות מתוקות של יוקרה, טעמתי -

לצד רעב.

אותך פגשתי על אם הדרך, בצומת ליבי העייף, הִגַּעְתָּ רכוב על סוס דוהר, שלחת חיוכים מתוקים, ומסביבן לא מעט ריגושים,

יצאתי מעלטה לאור, לנשום אוויר, של גוף מרעיב עצמו למות, היית לי מקור השראה, של זמן אמת, מציאות חדשה, פקחת עיניי לראות, את הָאַפְלוּלִית מסביבי, ומתוך השטויות, ירית לעברי לא מעט תובנות.-

אך... נותרתי רעבה גם אחריך,

והמשכתי לנדוד,  על עפעפיי, רסיסי דמעות צורבות .

בִּנְתִיבֵי, האירה לי שמש שקרנית, חצופה וקנאית, מול אופק פתוח, ומשעול, וזיכרון של איש יקר צמא ממון,  

נעצבו בי לעיתים התקוות, ומבטי הסטתי לאחור,  להתגעגע -

כאן אל מול גולן, מוגנת בצל רעפים על גג שותק, מכוניות חולפות על פניי, לפרקים בלי לעצור. והמחשבות שלי נודדות שוב אל האיש הרחוק, אל השקט הבטוח,

 ולעצמי,הרהרתי לאמור... "דרכי אדם הוא רגע קט, של חלום!"

לחשושי ליבי אותתו לי...

 קחי לך פיסת שלווה מתוקה לחמוד,

 תשוקה מתקתקת של זחל ירוק, לטרוף פספוסי חייך הרבים, קחי לך... אספי רגעים, חיוכים לאלבום.

"כול מה שהאל נותן בזכות, ובחסד עליון".

מעדת נפלת,

 אך מעולם לא חשבת, לחדול. גם אם הלב התפוצץ, כרסיס יהלום, נותרת איתנה בנפשך, לאסוף רגעים,  והתשוקה בך עזה, להעניק לאחד שלך, שליבך יאהב, את כול האהבה שבך.