כְּבָר שָׁנָה בִּלְעָדַיִךְ נָעֳמִי

כְּבָר שָׁנָה בִּלְעָדַיִךְ נָעֳמִי   / יהושע רוזנברג

כְּבָר שָׁנָה, נָעֳמִי,  

כְּבָר שָׁנָה

וְהַזְּמַן אֵינוֹ מְרַפֵּא  גַּעְגּוּעִים

אֵינוֹ מַרְגִּיעַ כִּסּוּפִים.

שׁוּב מַקִּישׁ יַרְגָּזִי

בְּחַלּוֹנֵךְ הָעוֹרֵג

שׁוּב פּוֹרְחִים חַמְצִיצִים

בַּגִּנָּה הַכְּמֵהָה,

אֲבָל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר עָזַבְתְּ

שׁוּב אֵינוֹ אוֹתוֹ הַבַּיִת

לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הֻכָּה לִבִּי,

וְאַף אֲנִי הָיִיתִי לְאַחֵר

מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה.

שָׁנָה עַל שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ

יָשׁוּב הַיּוֹם אֲשֶׁר הָלַכְתְּ מֵעִמָּדִי

וַאֲנַחְנוּ נִפְרָדִים, רְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו, 

לֹא  נָשִׁיר יַחְדָּו

שִׁיר אֲשֶׁר אָהַבְנוּ

זְמִרֹת אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִכְּנַף הָאָרֶץ,

לֹא נַעֲמֹד אֲנָחְנוּ יַחַד     

נִשְׁקָפִים בְּעַד הָאֶשְׁנָב.

וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן

וְאָנֹכִי תָּמִיד כָּל הַיּוֹם אֶזְכְּרָה

זָכֹר אֶזְכֹּר בַּלָּיְלָה

עֵת עִם לְבָבִי הַנּוֹהֶה אָשִׂיחָה

יוֹם יוֹם הוֹמֶה לִבִּי אֵלַיִךְ

לֹא יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ.  

כְּבָר שָׁנָה, נָעֳמִי,  

כְּבָר שָׁנָה בִּלְעָדַיִךְ.