בכפר קטן בגינאה במערב אפריקה חי אדם אמיד בשם קומבאסה,
איש עסקים היה , ביתו גדול ובו שלוש נשותיו כל אחת באגף משלה עם מטבח משותף, כל אחת מהנשים ילדה לו כמה ילדים, וכשהיה חוזר מהעבודה בחנות בדים הגדולה שבבעלותו בשוק המקומי, הייתה כל המשפחה נפגשת בחצר המרכזית לארוחה דשנה אליה היו מוזמנים כל השכנים.
קומבאסה קבל כבוד רב מכל הסביבה וכל מכיריו הוקירו אותו . היה לו ידעוני בשם מאראבו אליו הלך עם כל בעיה שהתעוררה, אם אחד הילדים חלה או לפני כל פגישת עסקים חשובה היה קומבאסה הולך למאראבו וזה היה נותן לו תרופה ,תשובה או קמע מתאים לבעיה שהציג.
יום אחד נקרא קומבאסה לעיר הבירה הרחוקה – קונקרי , מיד מהר אל המאראבו לשאול בעצתו ,
המאראבו ישב בחצר על מחצלת וסביבו בקבוקים עם מרקחות, צלחות עם זרעים ,ספרים עתיקים בהם היה מעלעל לעיתים מעתיק טקסטים מתאימים על דף ניר לבן ומכניסם לבקבוק מים אותם ברך בברכה הידועה רק לו ונתן ללקוחותיו לשתות או לשטוף בזה את כל הגוף, לכל בעיה התאים פתרון אחר .
קומבאסה קד קידה ואמר – סאלם עליכום .
-עליכום סאלם ,ענה מאראבו והזמינו להתיישב לידו על המחצלת.
- מחר בבוקר אני חייב לנסוע מכאן לשבועיים , זמן ארוך מאוד . אני מודאג ,
- ממה אתה מודאג ידידי? הלא יש לך כל מה שכל אחד היה רוצה , אתה אדם מצליח ,אהוב , בעל כבוד ,
בעל משפחה גדולה , מה חסר לך קומבאסה?
- מה שחסר לי הוא לדעת מה באמת קורה בבית בלעדי. אני מודאג מאוד , וזה מפריע לי להתרכז בעסקים, לכן אני לא מאושר בכלל .
- ואם תדע בדיוק מה קורה בבית בהעדרך תהיה מאושר?
- בהחלט, אמר קומבאסה ללא היסוס, אני רוצה לדעת ואני מוכן לשלם .
- אין בעיה ,אמר מאראבו , רק דע לך שהידיעה לא תעשה אותך מאושר.
- תאמין לי מאראבו , אני אהיה מאושר ושקט,
המאראבו נכנס לביתו ושהה שם זמן רב לבסוף יצא ובידו קרן שור מקושטת בצדפים ומעוטרת בציורים.
- זו פיירי לנדומה, אמר והושיט את הקרן לקומבאסה ,היא תגיד לך הכל כשתחזור מעסקיך, השאר אותה במקום מרכזי בבית, מקום בו כולם נמצאים .
- תודה מאראבו, אמר קומבאסה בצהלה , לקח את פיירי לנדומה שלשל לידי הידעוני סכום מכובד ביותר ויצא חזרה לביתו,
בבית היה עליו להכין את חפציו למסע המיועד , נשיו ערכו לו סעודת מלכים והבטיחו לו שהכל יהיה כשורה בהעדרו. קומבאסה היה שלו ובטוח , לאחר הארוחה השאיר כבדרך אגב את הפיירי לנדומה במטבח ויצא לדרכו לעיר הבירה קונקרי.
במשך השבועיים הבאים נשותיו ניקו בישלו דיברו או רבו, אך אף אחת לא הקדישה תשומת לב לקרן השור שהייתה מוטלת בפינת המטבח.
הגיע היום וקומבאסה חזר הביתה. נשותיו וילדיו קבלו את פניו בתרועות שמחה. הוא נכנס לחצר וחלק מתנות לכולם. הילדים צהלו השכנים באו להביע את הערכתם וכולם אכלו ושתו וחגגו עד שעת לילה מאוחרת .
לאחר שכולם הסתלקו והלכו לנוח . קומבאסה התקלח. אחכ' הלך למטבח לקח את קרן השור והסתגר בחדרו.
הוא ישב ובהה בפיירי לנדומה ולא ידע מה לעשות כשלפתע התעורר פי הקרן והחל לדבר כבן אדם,
- קומבאסה ידידי, כשלא היית פה קרו דברים. אולי לא תרצה לדעת.
- איזה דברים ? שאל קומבאסה בחדות, אני רוצה לדעת הכל בדיוק.
- תראה, אמרה הפיירי לנדומה . בהעדרך הכתה אשתך הראשונה , פאטו מאנה , את כל הילדים , כל יום על כל דבר קטן, בלי לשאול מי אשם ובלי לנסות לפשר ולעזור, היא הענישה את הילדים ללא התחשבות בהם. לא כבסה להם בגדים ולעיתים מנעה מהם אוכל.
- או . אמר קומבאסה ברוגז ,אולי היא עצבנית מאוד, מאז שנשאתי לי את שתי הנשים הנוספות היא מנסה כל הזמן להראות לי את חוסר שביעות רצונה.
- לעומתה , אשתך השניה סאטו, המשיכה הפיירי לנדומה לדווח, נכנסה כל יום לחדרך כביכול כדי לנקות. אך למעשה היא חטטה בחפציך ומצאה את מקום המחבוא של הכסף ששמרת לעת מצוקה , היא לקחה אותו ובזבזה את הכל בקניית תמרוקים נעליים תכשיטים ובגדים, ואת היתר הפקידה בידי אימה .
- מה?? קומבאסה החל לרעוד מכעס הוא האדים והוריק בבת אחת, היא עוד תטעם את נחת זרועי ,אבל אשתי הצעירה והמתוקה נדיה, מה היא עשתה כשלא הייתי , היא התגעגעה אלי ובודאי חסרתי לה.
- נדיה, אמרה הפיירי לנדומה, היא יצאה כל לילה עם גבר אחר, היא חזרה בבוקר ולעיתים רק אחרי יומיים , מה שאפשר לפאטו מאנה להכות את ילדיה.
- לא יאומן, לא יתכן, אני לא מוכן להאמין לך, צעק קומבאסה על קרן השור לקח אותה בעצבנות ויצא בסערה מהבית.
כאשר הגיע לחצר המאראבו הפציע כבר השחר , שתי נשים טאטאו את החצר והוא חלף על פניהן משאיר עקבות על החול .מאראבו שישן עדיין ,התעורר מבוהל לצעקות ידידו.
- אני הרוס, אמר קומבאסה , ונחת בפינת החדר מחזיק ראשו בשתי ידיו ביאוש, תן לי למות. חיי אינם שווים פרוטה.
- אתה לא מאושר ? שאל הידעוני הזקן .
- לא, כלל וכלל לא מאושר ,
הסתכל עליו המאראבו במבט חודר ואמר לו:- ידידי, הלא אמרתי לך מראש , יש הבדל גדול בין להיות מאושר לבין לדעת הכל.
C כל הזכויות שמורות לרחל בנגורה
| 
