"אני בהריון." היא מלטפת את בטנה כאילו מושחת אותה בשמן כוהנים .
"איזה חודש את ?"
"שני"
"מי האבא?"
"אני חושבת שזה ירון"
"את חושבת?"
"כן...אני חושבת" היא מחייכת בתמימות מפגרת של ילדה מתבגרת אך היא בת 25 כבר ביוני הקרוב.
"את וירון לא ביחד לא?"
"נכון."
"מתי הספקת להיות איתו?"
"אני לא .."
"אז אייך את בהריון ממנו אם לא היית איתו?"
"לא יודעת.."
פה יכולתי להביט בה ורחמיי כבר לא ידעו את עצמם.
לא ידעתי אם לרחם על עצמי או על הבת זונה הזו שעמדה מולי.
אתם רק יכולים לנחש מה זה עושה לגבר שאיזו אישה מפגרת החליטה לפתוח את הרגליים שלה לזיון מהסרטים ואז לומר לו "אופס ... אני בהריון, אני לא דוגלת בהפלות"
אין "אופס" בדברים כאלה!!!
זו בחורה שבאה בכוונה תחילה להרוס לך את החיים.
כאילו היא ישבה בבית ולמדה את הצעדים אייך להרוס לך את כל מה שבנית ישבה ללמוד למבחן סוף סמסטר.
ואנחנו...? נו מה אנחנו ? אנחנו שולפים ועושים את מה שגבר צריך לעשות.
אם לומר לכם את האמת ?
נטע הייתה זונה מהסרטים.
היא הייתה זונה מתוחכמת.
ידעה אייך למשוך אליה את הקורבנות כמו איגואנה.
ושהייתה עושה את זה הייתי יושב מהצד מביט בה וצוחק.
היה לה כשרון שלא ראיתי כמעט באף אחת.
ידעה ללכת כמו שצריך, ידעה להסתכל בדיוק למקומות הנכונים בזמן הנכון , החיוך שלה היה מושלם. אין אחד שיכול היה להישאר אדיש לדמותה שהייתה מחייכת והכי מכל?
נטע ידעה להזדיין כמו שצריך.
ומעולם לא פיתחה סנטימנטים לסקס.
הייתה שוכחת ממנו כאילו זו לא היא הייתה שגנחה בחדר הסמוך לידי.
והכי חשוב?
נטע הייתה אחותי.
אחותי הבכורה.
נטע לא הייתה זוכרת את היום שלפניי, אך הייתה יודעת מה יהיה ביום שלמחרת.
מוזר?
כן בהחלט.
אבל אמיתי כמו הנשימה של מי שיושב לידך באוטובוס, כמו המים שמתגלגלים במורד גרונך שאתה חוזר מריצה של שעה וחצי רצופת זיעה, כמו האותיות האלה שחולפות מול עינייך בהשתאות כזו שאתה קורא את הכתוב.
" בוא אתה יכול להרגיש אותו"
"אי אפשר להרגיש תינוק בחודש שני! טיפשה!"
"בטח שאפשר !! בור שכמוך! זו נפש, זו נשמה" היא זועפת וגבותייה מקבלות זווית מצחיקה.
"אני לא בטוח שהנשמה הזו שלך שם שבחודש השני תשמח להגיע לעולם"
"אם כך מדוע היא שוכנת שם? לכל דבר יש סיבה, אם היא לא הייתה צריכה להגיע לעולם סביר להניח שלא הייתי בהריון ..." מגיבה כמו ילדה קטנה ומניפה את שיער הסוס שלה על פניי. שולחת את רגליה על שולחן הפלסטיק העלוב שלנו ואנחנו מתעקשים להשאיר אותו בגלל סנטימנטליות מחורבנת.
"נטע..לכל דבר יש סיבה אבל לא לכל דבר יש מקום בעולם.. "
"מחר אתה צריך להיות פה . אסור לך ללכת מכאן"
אני צוחק ושותה מכוס היין החם שהכנתי לי בהשקעה יוצאת דופן הפעם.
"היא תגיע מחר"
"מי תגיע?" אני כבר מתחיל להחנק מצחוק.
הייתה לה הבעה מטומטמת על הפרצוף שמאוד אהבתי. שהיא הייתה יודעת משהו היא הייתה יכולה להביט בי כמו איזה רובוט מתוכנת היטב ולדקלם את מה שאכן יהיה, ואני הייתי צוחק. אחריי זה שותק ולא מדבר ולא עונה לשאלתה אם אכן הייתי צריך להקשיב לה.
נטע תמיד צדקה.
היא ידעה הכל.
ממש הכל.
אבל שכחה באותה מידה את הכל. לפעמים אפילו את שמה ,והייתה לוחשת לי אם אני יכול להזכיר לה .
"אתה יודע מי תגיע"
"את חייבת להפסיק את משחק הניחושים שלך זה ממש מעצבן"
"אתה לא צריך להתעצבן אתה צריך להביט פנימה ותמצא אותה, אני פשוט אומרת לך , מחר היא תגיע אלייך תתכונן"
נטע יכלה לעצבן אותי כמו שאף אחד אחר לא יכול היה .
פחדתי מהאתמול הזה שלה. כי כמו שאמרתי . נטע אף פעם לא מפספסת היא תמיד ידעה את מה שטמון במציאות הזו של כולם, כאילו הייתה חתול. רואה את מה שבניי אדם לא יכולים להבחין בו.
שדים לא מהעולם הזה, רוחות שחורות ולבנות, מוצצי דם , אפילו את הרוחות שמעבר, את הרוחות של העולם הבא.
"תבטיח לי שתמיד תאהב אותי גם אחריי מחר?"
"את צוחקת עליי נכון?"
"תבטיח לי שלא תספר לירון על ההריון, זה הכי חשוב לי , אפילו יותר מהאהבה שלך"
"את צריכה לספר לו בעצמך"
"ירון צריך למות . אין לו חלק בעולם הזה שלנו, אתה יודע את זה נכון? הוא השלים את תפקידו ושעתו להילקח מכאן. כן , כן , ירון צריך למות"
היו רגעים שפחדתי מנטע , היה לה רצון להרס עצמי, היה לה צורך בהרס חברתי.
נטע רצתה שירון ימות .
ומרגע לרגע היא הייתה נשמעת יותר משכנעת .
"אסור שלינדה תכיר אותו "
"מי זו לינדה?"
"אתה לא מכיר את לינדה?"
"לא . מי זו לינדה?"
השמש בוקעת בצהוב משונה על פרצופה וחושפת את הנמשים החיננים שלה , השיער שלה סורר , שחור , מפוזר, קשור, צורח, אבל היא אוהבת אותו כך.
חסר שליטה ורסן.
מביט בה. לפעמים היא מרגישה לי זרה כאילו לא הייתה מדמי שלי, כאילו הייתה אויבת מהבית שלא ידעתי אייך לחמוק ממנה, עם זאת אהבתי אותה כמו שלא אהבתי מעולם.
לא יכול להיפרד ממנה. מתקשר אין ספור פעמים לנייד החדש שלה שהיא כ"כ אוהבת , שולח לה סימוסים על כל מיני התרחשויות בחיי, והיא הכי מכל מצחיקה אותי.
נטע היא האישה הכי מצחיקה שיש כי ההזיות שלה היו כ"כ מוטרפות שלא היית יודע מתי להתחיל לצחוק או מתי לנתק את השיחה ולקחת את הרגליים שיחמקו ממנה לנצח.
"מי אמר לך שזו "היא"?
"זו היא!! היא מדברת איתי , בוא תקשיב היא מדברת תצמד לבטן שלי אתה יכול לשמוע אותה יש לה קול מתוק מדיי"
היא אוספת את שיערה בפקעת ענקית ופנייה מובלטים וכ"כ יפים.
ידייה עדינות, רגליה דקות , וחזה רפוי, היא כ"כ קטנה .
מביט בה באהבה אני כ"כ רוצה שהיא תפסיק עם השטויות האלה. חייב לגרום לה להיפרד מההריון הזה אני מציב לי מטרה.
בלי לינדה .
"משתתפת בצערך " היא לוחצת יד חזקה שמעידה על חוסן נפשי . (תמיד הערכתי בן אדם על פי לחיצת כף ידו.)
"תודה" מביט בה במבט שואל לדמותה .
"אני לינדה "
ואז אני הבנתי.
הבנתי שהיא זו שצריכה להגיע ביום למחרת ..ויש לה תפקיד חבוי באשר יהיה . אך נטע האמינה שאני צריך להכיר "לינדה " אחת בחייים שלי והכי חשוב זה : "להביט פנימה ולמצוא אותה" .
ונטע כמו תמיד אף פעם לא מפספסת .
היא תמיד שוכחת את היום שלפניי ויודעת את היום שלמחרת ..."
הזכויות שמורות להדר מיליס.
