בית הלחמי
והנה תכפו העיתים ומתילדה הספרנית, הידועה לנו ברבים, הייתה זקוקה לכסף רב או לאישור מהנדס העיר השמן, על מנת לסדר את ספרייתה המצופפה ששכנה ברחוב הניאגרה בשכונת גבעת זלמן על שם ההוא רב זלמן מוסטפה ומדוע נקרא שמו רחוב הניאגרה? מפני שפעם אחת שכחה גברת ונטורה (שגרה שם בקומה השלישית במעלה הרחוב,) את הניאגרה של הג'ורה פתוחה ואז היא יצאה לשבת וכל המים חמקו עברו להם, הציפו את הדירה שלה וכן את חדר המדרגות והציפו את כל הרחוב עד תומו. ליום אחד הוא הפך לונציה אותה עיר נאדרה במלכות רומי וכמעט היו צריכים צוללנים של ההוא הקומנדו הימי, ואז באה גברת ונטורה וגילתה את הסיבה להצפה ומיני אז ועד עתה קורא שמו רחוב הניאגרה.. ואנו חוזרים לאותה ספריה מצופפה כי העיריה הדפוקה והמסורבלה כמכונת כתיבה ענתיקאית לא מילאה סיפוקה של מתילדה בידה והיא נשארה עם חצי תאוותה בידה שלא לומר רבע תאוותה ועם ספריה בגודל חדר של בית שימוש מורחב ושופע ריח חייתו יער ששכן בסמוך לאולם הג'ודו.יען כי רם אורן ועמוס עוז היו שכנים של ברוסלי המנוח שידע פרק בתורת המכות והלטמות מאלו שליטמו וליסטמו את הבריות אי שם במשעול הצר המוליך בין טוקיו לאוקינאווה.
והנה משעברה מתילדה ברחוב הניאגרה על מנת לשרך רגליה לספריה, נתקלה כף רגלה הנוקעת במן דף צהבהב מלא מלמולי מלילות ואותיות מטואטאות ובראשו תמונה של רבי מזוקן החבוש כיפת אתרוג וציציותיו משתלשלות ממנו כמן עלי ערבה, אלא בעוד הערבה ירוקה היא הרי שהציציות היו לבנות אך פגומות. אך לפי הצילום לא ניתן היה לדעת זאת. והנה היו פניו קורנים כמן מלאך מכוכב שביט וכוכב מאדים כפי שנאמר "כוכבי לילה יזהירו על שמי רומא" והנה ראתה בו מלאך מסולם יעקב ומסולמו של פועל הבניין אברום שרעבי עליו השלום שבנה בתים רבים בגבעת זלמן.
והנה קבל הרב כי הערמומיות והזיגזגים נכנסו בנשים שביזבזו כספיהם של בעליהם בחנויות ובדברי הבאי כעין לק לשפתיים או שמלת ערב או בושם של ההוא האיטליאנע"ר ג'ורג'יו אערמאנ"י ועל כן הוא מצא פיתרון למען ירוויח כל אדם את לחמו. אם ימסרו לו כסף החל ממאה שקלים הרי שיתכפלו עשרות מונים והאדם המוסר ירוויח הון תועפות כפי שנאמר "ותועפות הרים לו". והנה דממה דקה נשמעה בספריה בעת שנכנס לשם העוזר מכישי שהושבר למתילדה מאת אגף הספריות של ירושלים. והנה ראה את הרבי הזה ששמו היה בית לחמי והציע למתילדה שתפנה אליו גם תפנה מכיוון שהרבה אנשים זכו מאת הרבי הזה לישועה רבתי והמון הממונים של מטבעות ומקרקשין נפלו לידיהם והם בנו וילות בסביון ובקיסריה ואף הרחיקו נדוד ורכשו וילאות ואחוזות גנים בפלטרין של קרקא ובכתריאלבקה ואף במדינת קאליפארני"ע אשר מעבר לים. והנה ניצת ניצוץ בעיניה של מתילדה.
היא התקשרה את מספרו של הרבי והציגה את עצמה בתור הרבנית מתילדה והוא, הרבי אכל בדיוק גפילטע קרוייט עם קצת רוטב הקרוי בלעז סחו"ג ועם לחם הקרוי פיתה ועם שתיה הקרויה מים ומיד הפסיק ארוחתו בעוד חצי קרוייט נשפך לו מבין לובן חולצתו כטל השדה וכרבבה. ואמר לה כי הפסיק ארוחתו וקטעה מקטוע במיוחד לכבודה והיא סיפרה לו על מחשבתה לשפץ ולהרחיב הספריה בכסף שתביא לו ולבנות שם אגף לילדים ומתקן לטיהור אוויר מפני ריחות השירותים שנדמו כסרדין והגרביים המסריחין את האווירה. והוא אמר כי היא בידיים בטוחות והוא ימצא לה השקעות היכן לטמון כספה כטמון ביצים בשקשוקה או בחמין. ואולם בעוד הביצים בחמין מתייבשות ומצטמקות, כאן הכסף מתנפח למימדים אשר לא שיערום אבותינו דליטא או אימותנו דחומוס בפיתה.
ומתילדה חשבה וחשבה והנה ראתה כי מתוך תיבת המתכת מציצין אי אלו זהובים אשר נקנו לה להספריה כתוצאה מקנסות וריביות מצטברות של קוראים סוררים אשר נתעצלו בהחזרת ספר זה או אחר. וזה אמנם היה הכסף של העיריה אך מתילדה רצתה את טובתה. היו שם כאלף שקלים נוצצים ומזומנים ומכישי קצר הרוח הציע להעבירם מיד לרב בית לחמי. והנה הועברו הכספים והרב קיבלם בתודה ואף כיבד את מכישי בפיסת קוגל עם פתיתי פלפל שחור שנשארה מיום ראשון והראה לו וסייר עמו וסובב עמו את החצר שפתח בין רחוב יהודית לרחוב יפו, היכן שתחנת קו 39 של השוק נמצאת וגם הראה לו את גינת התבלינים שאמר כי פתח ואת הכולל לבעלי תשובה והבטיח כי ההשקעה תשלים את עצמה. גנן בודד עם זקן של פידל קסטרו נראה מטפל בערוגות הירק ועובר בינותם. מכישי חרט את דמותו על לוח הלב כמו שנאמר "שימני כחותם על ליבך ואומר רבינו ולירו דשלוניקא בספר דברי הימים: חותם, הווי אומר חותמו של שלמה המלך נעים חכמת ישראל, וחולק עליו רבינו קושצ'נלסקי שגורס כי חותם משמעו חותמה של כספת הנעולה אי שם בגנזכי מדינת ויניצאה השולטת בימים, אבל חולק עליהם מכל וכל רבינו דון יצחק הגרגמל שגרסתו מתקבלת והוא אומר כי חותם הוא חותמת הפלומבה של בית המלוכה של מלכות קשטיליה וארגון שמלכיה פרדיננד ואיזבל שר"י ציוו על היהודים בה בעצת ההגמון הארור טומאש די טורקעמאד"ע להיגרש מעל מלכות זו, מלכות אשר בה חיו יותר מאלף שנים.
עברו כמה שבועות ומתילדה לא ראתה לא מלכות קסטיליה ולא מלכות ויניצאה ולא עוף ולא סטייק ולא שקל אחד מן ההשקעה אשר השקיעה בחברתו של ההוא הרב בית הלחמי והנה מן העיריה דרשו את הכסף והיא הבטיחה לקושצ'נלסקיה המזכירה שתשלח את הכסף בסך אלף שקל. אבל בעצמה לא ידעה איך תשיג אותו. והנה הרב הגדול בית הלחמי נעלם מן האופק ומכישי חיפש אותו בכתובת וכשבא לשם ראה את אותו בית עם אותה חצר מהודרה ומפוארה בין רחוב יהודית ורח' יפו כבחצר אחשוורוש עליו השלום. הוא נכנס לשם וראה את הגנן שדומה להוא המושל באיי הים, שר הצבא פידל קסטרו. הוא שאל אותו איפה הרב בית הלחמי שגר כאן והגנן משך בכתפיו ואמר שהמקום הזה בכלל משמש כבית תמחוי...
ומתילדה נפלה בפח האשפה הציבורי ובפח של העיתונים ובסל המיחזור. תחת אשר ציפתה לראות את הרחבת הספריה ראתה בחורבנה הצפוי. ולא ידעו מה לעשות אך הנה התקבלה בדואר מעטפה נחמדה עם אינפארמצי"ע כי הרב אינו אלא הנוכל הגדול נצרתי המתגורר בוילה משובחה בסביון והנה מכישי זמם מזימה כיצד להחזיר את האבידה לבעליה.
והנה נצרתי ישב בג'קוזי בחצר וילתו מעשן סיגר קובה משובח ומוקף עדת מעריצות ממדינות מלכות רומי ומדינות מלכות בנדרעבא"ס הקדוש והן לבושות בגדי חווה והוא אוחז בתכשיטין אשר גזל והזקן עדיין לפניו. והוא מלטף פעם את התכשיט הזה ופעם את הטבעת ההיא. אך השטריימל מונח על הקולב. והנה החריד קול נפץ עז פנים את חלל הוילה. כלומר את הטרקלין. והנה חש פנימה רטוב לגמרי על מנת לאמוד את הנזק ומיד קפצה עליו מתילדה במלוא משקלה והפילה על ראשו כרך של קונקורדניציה של אבן שושן שבאמת היה כבד כאבן אך לא נעים כשושן.והוא צנח תחתיו מעורפל שנאמר "צללו כעופרת במים אדירים" אבל שלא כמו במים אדירים הוא צנח בשלולית מרופשה. והנה כמה מעדת הקונפות הטמאות ראו את המתרחש ובנות העדה צווחו כל עוד נשמתן בן וברחו מן המקום כעדת זברות מבוהלות אי שם בג'ונגלאות ארץ קונגו אשר שם שולט ההוא בעל העור הכהה המתקרא מאבעוט"ו סעסעס סעק"א זכרונו לברכה אשר החליף את הקיסר ג'אזעף קעסעבוב"ו עליו השלום אשר החליף את המילך לומומב"ע אשר החליף את שלטון מלכות בעלגי"א אשר החליפה את מלכות פלאנדרי"ע. ונעזוב את כל ההיסטוריה הנ"ז ונספר כי נצרתי הנוכל חטף בעיטה קשה נוספת ומכישי מיהר פנימה וראה ארנקים מלאים זהובים ודורונות ועדאים וכתרי מלכות ונטל אלף שקלים שגנב נצרתי ובביזה לא שלח ידיו. ומתילדה ומכישי הרימו טלפון ומיד הזמינו מונית לירושלים. ואז קם נצרתי ההמום אבל ראה סביבו מלא שוטרים כחול על שפת הסירנה. והם עצרו אותו וכך כמעט בא סופו של המשומד הנוכל הלז.
ומתילדה החזירה את אלף השקלים לעירית ירושלים ולא יספה לחלום באספמיה על כסף קל.
