הקרדינל והזונה

ברחובות בוגוטה זונות חשופות

מפתות עוברים ושבים לבלי שוב.

משורה חדה וסכין גילוח נשכח

סרסורים נהנים משלג שאינו משמיים.

ליד החלון היא יושבת

Madame Honesto

מכסה גופה במצע שטרות-חסד,

מצבעת פניה בצבעי ארגמן

מתמוגגת לטעם הדם.

“נשמה אבודה", אמר הקרדינל,

“רחמים בלבנו, אולי פעם קדושה",

הוסיף ונאנח.

“בגן עדן תחיי חיי נצח, בתי",

סיכם וקינח אפו בשולי

גלימת ארגמן.