מעשה האונס

בדברים כואבים ונוקבים, המשיל אורי אליצור את ה-"התנתקות" למעשה אונס  ("ידיעות" - 5.8.05).

הציבור קרוע קרע עמוק - בין הנאנסים למחנה האונס.

מי בנאנסים?

ראשית לכל, רבבת האנשים - גברים, נשים וילדים - אותם משליכים מבתיהם ומסביבתם, הפיסית והאנושית. עד כה הם נקראו "מתנחלים", תוארו כעלוקות מוצצות דם ודמים, הואשמו בהרג חיילינו ובכל תחלואי החברה; כעת מחבקים אותם חיבוק דוב, רוצים להתפייס אתם כאחים עוד בטרם הושלם מעשה האונס.
לא רק הם.

אתם נאנס כל המחנה הלאומי - אלה שגדלו על ברכי אבות הציונות, מכל גווני הקשת הפוליטית.
בהם כמעט כל הציבור הדתי - הכיפות הסרוגות והשחורות - פרט לשוליים צרים של "מימד" מצד אחד, והחרדים האנטי ציוניים מצד שני.
ביניהם מיטב הנוער של ימינו, הבנים שביחידות צה"ל בהן מוקז דם החיילים, הבנות בשרות הלאומי בעיירות הספר. גם אלה המכונים ע"י שר-הבטחון, הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד "הפרחחים" ו-"הדור האבוד" שמתבצרים בישובים, בניסיון נואש לחסום בגופם את ביצוע הגזרה - כל עוד אין הם נגררים לפגיעה פיסית במגרשים.
בהם גם חילוניים - שחרדים לעתיד המדינה היהודית, שלא מוכנים למכור עתידה בנזיד "אכול ושתה".
חבל שרק מעטים מהם נראים וקולם נישמע.
נאנסים גם כל אלה, שתקינות הממשל, הדמוקרטיה, החוק והצדק יקרים להם, שדואבים את רמיסתם עד עפר, הפיכת מדינתנו לרפובליקת בננות מושחתת, נשלטת ע"י משפחה פושעת בחסות רשויות החוק, והתקשורת.

מי במחנה האנסים?

בראש - אריאל שרון, שבהמלצת עורך-דינו דב וייסגלס ויועצי התקשורת החליט "ההחלטה ההיסטורית", כדי להימלט מאימת הדין. ללא כל עבודת מטה, ללא מעורבות המומחים ובניגוד לדעת רובם - כאשר לאחר המעשה נודעה להם ההחלטה. 
רק "צוות החווה" - עורך הדין, יועצי התקשורת, הבנים; וגם מנכ"ל הליכוד לשעבר, שותף לעבירות.
איך שרון נימק זאת? - כי "זה טוב למדינה ולביטחון". זה הכל.
איך העביר את ההחלטה? - כולם יודעים, גם אלה שבוחרים להתעלם מכך.

אתו הפוליטיקאים - הנבחרים המושחתים של הליכוד, שבגדו בציבור שהעלה אותם לשלטון. מפחד, או תמורת בצע, או מדבקות לכסא, כדי לדחוק הקץ של ההתמודדות בפריימריס. להם אחריות מלאה לאונס. יש לקוות ולעשות כדי שיתנו את הדין על כך.
גם אלה שחברו אליהם, תוך התעלמות מרמיסת הדמוקרטיה והחוק, בקואליציה ובאופוזיציה - רק כדי לממש את המעשה.

הבאים ברשימה הלא-מכובדת הם ראשי מכונת "עשיית הצדק" - היועץ המשפטי לממשלה, ראשי הפרקליטות, שופטי בית המשפט העליון. הם שהחליטו בטיעונים מופרכים לא להעמיד לדין את ראש ממשלתנו ובנו על עבירת שוחד, הם שחסמו ודחו העתירות לבג"צ על ההתנהלות הבלתי ראויה, תוך רמיסת כל כללי הדמוקרטיה, של מכונת ההתנתקות.
מערכת שכמעט כולה מקשה אחת, מאותו בית-יוצר.

התקשורת, "כלב השמירה של הדמוקרטיה", גם היא מונוליטית ברובה המכריע, התגייסה לשמור בקופסה ולעטוף בצמר-גפן את האתרוג הרקוב - לפחות עד שיספק את הסחורה.
לזה התייחס אורי אליצור: "ודן מרגלית כותב, שעכשיו הכי חשוב שההתנתקות תעבור בשלום. אחרי ההתנתקות נצטרך לבוא חשבון עם שרון על ההתנהלות הבלתי-דמוקרטית שלו לכל אורך התהליך. ממש ככה, בלי בושה. עכשיו הכי חשוב שהגנב יביא לנו את הכסף, כי רק הוא יכול לפרוץ כספות, ולא נפריע לו. אחרי שהכסף הגנוב יהיה עמוק בכיס שלנו, נוכל להתפנות לעשות חשבון מוסרי נוקב עם הגנב על הגנבות שלו".