האקדמיה
והנה בקצה רחוב הניאגרה, היכן שרחובות גבעת זלמן מתחילים במורדותיהם כלפי נחל שורק ההולך אל הים הגדול, כפי שנאמר "נטע שורק בתוך כרמי, שעה שוועת בני עמי", הנה בקצה המורד של רחוב וידאל, ליד הכביש הגדול ההולך אל השכונה המהוללה הר נוף, עמד צריף מידלדל ומחליד שחוזק בעזרת קירות פח וגגות רעפים כיסוהו משני הצדדים. קיני יונים שכנו לצד קיני פרפור עקוד ושכווי, וציפור היער הקטנה ציפקה, קיננה שם וגידלה ביצים וזימרה את זמרת בין הערביים, לפני החזן של תפילת ערבית. מידי פעם היה נראה מתגנב לשם בעל קפוטה חבוטה. הולך אל הדלת. שם מעטפה לבנה מלבון, דופק שלש דפיקות קצובות שנאמר "קול דודי דופק" ומיד מקבל לידו מעטפה בתמורה. מיד היה ממהר וחש למונית אלמונית שהייתה ממתינה לו בצד, ומשם אל הבית הגדול אשר על יד בית התבשיל אי שם בשכונת מאה שערים המלאה באחינו שומרי החומות. שלומי אמוני ישראל, אנטי מדינת ישראל.
והנה אנו חוזרים בסיפורנו הנ"ז ועולים ברגליים כושלות במשעול של רחוב וידאל אל רחוב הניאגרה ומשם לאחר כמאה מטרים ליד הצריף של גיורא ומזל ליבוביץ' והאורווה של רבי אברהם, אנו מגיעים אל הספריה של מתנ"ס בית אבו ראס כפי שנאמר "ראס בן ענא" ומהו בדיוק הביטוי ראש בן ענא? רבי חנינה בן עשתורת הערביים אומר בספרו "מגיד דעה" כי מדובר בעצם בשיבוש של אהליבמה בת ענה או בעצם באחד מבני עשיו הרשע הקרוי "אלוף צבעון או אלוף ענה" ונעזוב את פשר המענים והענה חסרי התקנה וניכנס לספריה של גברת מתילדה דלרוזה, אותה ספריה רבת שנים ומהוללה ומצופפה בשערים ובמדפי הספרים. והנה מתילדה סבלה מחוסר השברה של עוזרים לספרייתה מאת בית העם ומכל מיני פורענויות. כגון זה שהייתה מלקטת כמה ספרים למען נכדיה. ספרים חדישים ומאירי עיניים ובכל פעם שעמדה לסגור הספריה גילתה כי הספרים נעלמו או הושברו להשאלה בידי אחד הקוראים המחוצפים. והיא לא יכלה לסרב להשאלת ספר זה או אחר. והנה היו בעיות נוספות מלבד אותם ילדים רכי ימים שטיטוליהם מלאים בקאקן ובשתינה ובשאר מרעין בישין.
והנה איתרע תופעה ייחודית, היה זה הלך יהודי עבדקן בשם פלוני אלמוני בעל מראה ספק חסידי משל חסידי זוועהיל וספק משל תלמיד ישיבת חכמי יהופיץ המוכרת בספרותו של שלום עליכם. הלה התעכב רבות בספריה והיה שולף ספרי הבאי של רם אורן ועמוס עוז וכל חבר המרעין בישין אשר באו על חנויות הספרים למען משוך הקוראים אל עולם המילה הכתובה. בקיצור הלה שלה ספרים מתוך המדף והיה מקרא בהם שעה ארוכה. לאחר מכן היה עומד שעה רצופה וגומר לקרוא את הספר כפי שנאמר "אז אגמור בשיר מזמור" ואולם, לא מזמור היה כאן, לא מזמור לדוד ולא מזמור לבני קורח, אלא כנראה מזמור הקשור לכאבי רגליים מרוב עמידה ממושכת, ועל כך יש פסוק מיוחד "נתפוקקו רגליו" ובייחוד אהב לעיין במילון העברי ובאוצר הפתגמים של חכמי קובנא דליטא.
ורק אחר כך היה יוצא מן הספריה. ושם פעמיו אל מקום בלתי ידוע.
והנה איתרעה גניבה בספריה וגנב ערס שלמד בעברו בכפר הנוער דירושלים ויצא לתרבות רעה, הגניב כמה ספרים תחת מעילו, וכמה ספרים נחטפו והושמו בכליו והוא נמלט מן הספריה, בעוד מתילדה מטפלת בקוראים שחפצו להשביר ספרם.והיא חשה בכך מפני שספר אחד נשר מחיקו של אותו גנב ערס כפי שנאמר בדניאל "וגפין דה נשר לה", ואותו ספר היה "אוצר הפתגמים לחכמי קובנא" ולרוע המזל יצא האברך הפלוני אלמוני והוא מפסע מעדנות במורד רחוב הניאגרה ואותו גנב ערס מתלמידי כפר הנוער חמק עבר לו כפי שנאמר "ודודי חמק עבר לו" אלא שלא היה לו דוד ולא דוד בספריה ולא דוד בגבעת זלמן, ולא היה חבר של אף אחד ולא היו לו חברים, לא בהסתדרות ולא באגד, זולת כמה ערסים כדוגמת רן מורי ושושן הסוררים מסרור. והוא שם פעמיו אל חנות הבוק סטור במרכז כלל למען ימכור ספרים אלו ברווח טוב.
והנה חזרנו אל אותו הלך פלוני אלמוני הפוסע מעדנות, ומתילדה ראתה את הספר הנושר ואת ההלך הפלוני הפוסע במעיל עבות וארוך וחשדה שהוא הוא הגנב. והיא עזבה את הספריה בידיו של מכישי העוזר, והחלה מרדפת בכוחות עצמה אחרי הפלוני אלמוני. והנה הוא כבר התרחק והחל מפסע עד שנעלם באותו צריף מידלדל אשר בקצה רחוב וידאל...
והנה מתילדה עקבה אחריו וראתה להיכן שנעלם ומיד נכנסה אחריו.ואיך שנכנסה לצריף העלוב, ראתה טרקלין מצויין העומד בניגוד לגודל הצריף, ואין תוכו כברו והוא מאוד נרחב. ומנורות קריסטל מהודרות עומדות בו וכמה שולחנות תוצרת איקיא"ע דמדינת שבעדי"א וטייפ רעקורדע"ר מתנגן שירי חסידות מודז'יץ. ואותו פלוני אלמוני עובר בינות לאנשים הרכונים על גווילין ונותן הוראות ופקודות בלשון חרישית ובשפת היידיש והוא עזוז והדר ומורא מלכות אינו ניבט מפניו ואינו עוד הפלוני אלמוני הנראה ככלב אשפתות השב אל קיאו, אלא בוס שעבדים שכירים משמשים לפניו.
והנה ספרים מספרים שונים רובצים בין הקירות כאריות בגובם והם שמים בכיס הקטן את ספרייתה המצופפה. והיא מזהה בהם ספרי קודש וספרי אגדה ומכילתא ודרש ומגילת אסתר ומגילת אחימעץ ומגילת אחיתופל ומגילת דרייפוס, אותו קצין יהודי במדינת פרנש"א אשר נדברו נגדו דברי עלילה וכיוצא בזה. והנה נתנה קולה בזעקה רבה ואניה ותאניה ועץ התאנה וכו', אלא שעץ תאנה נותן פריו ופירות אותה ספריה עלומה שנתגלתה היו עלומים ופירותיהם לא נודעו ברבים.
והנה אותו פלוני אלמוני הכיר בה את הגברת מתילדה, ניגש אליה בעדינות ושאל לפשר הזעקה רבה, ואחד העובדים שמע שלש דפיקות בדלת,קם מיד ממקומו אל הדלת והביא משם מעטפה לבנה שאותה שם בתיבת "הזמנות" ועובד שני שאל את הפלוני האם להרחיק הגברת מהמקום והפלוני הבוס אמר לו שלא.
ומתילדה קצת נרגעה והיא אמר לבוס שהוא "גנב לאדרון פזבנג" והבוס נחרד לשמע ההאשמה החמורה ומיד נרגע ואמר לה שיביא לה כוס מים ויספר לה מה קורה ולאן נתגלגלה.
"הגעת לאקדמיה ללשון הפשקווילית!
"אני יצחק גרגמלסקי'" אמר "מצאצאי המשומד האנוס גרגמל רשיעא, שהיה מכלה חמתו בדרדסין שגלו לאחר גירוש ספרד, ועל כן נענש להיות נבדד מן הציבור. ואני ומור אבי סבי המנוח פתחנו את האקדמיה ללשון הפשקווילית בה אנו מנסחין את נוסח המודעות על קירות הרחובות. אנשים באים אלינו עם מעטפות ותשלום טבין ותקילין ואנחנו מנסחים להם את הנוסח לפי הסכמת ועד העדה החרדית דירושלים. כל הספרים שאת רואה מסביב הם ספרי מקצוע, הלכה ולשון, מתוכם אנחנו דולים חומר על הציונות ועל משומדי ישראל, שם רשעים ירקב."
"ולמה אתם משתמשים בשפה קלוקלת שכזו."
"דווקא זו השפה הנקייה שטרם קולקלה בידי הציויינים!" אמר דון יצחק בתקיפות
"ויש לכם עוד אולמות כדוגמת זה?" שאלה מתילדה אחרי שנרגעה קמעא.
"בטחחח! יש לנו אולם ליד כיכר השבת ואולם ליד רחוב אהליאב ובית דפוס והדבק שלנו הוא גם מלט, בגלל שהוא מחזיק את הקירות של מאה שערים. לפני כמה שנים הייתה רעידת אדמה והדבק של הפשקווילים החזיק את הקירות. יש שכבות על גבי שכבות. המודעה הראשונה ששם סבא שלי מתקופת הסולטן עבד אל מג'יד נחשפה מתחת לחצי מטר של מודעות נאצה!"
"רגע... ומה אתה עושה בספריה שלי?"
הוא שתק לרגע, קצת התבייש. לרגע חזר להיות אותו פלוני אלמוני ומיד התעשת ואמר:
"הרי קראת פשקווילים של נאצה על ספרי חול של רם אורן ומאיר שלו ועמוס עוז..."
"כן!" אמרה מתילדה ונזכרה באותן מודעות נאצה נגד ספרי ההבל ומעשה מכחול בשפופרת שהופיעו חדשות לבקרים במאה שערים ובגבעת זלמן ובהר נוף ובפאתי אדום...
"ראית שיש במודעות המון ידע על אותם ספרים?"
היא הנהנה ואמרה שזה דווקא מגדיל את המכירות של הספרים האלה."
"נו, אז אני זה שנותן את ההמלצה. אני קורא את הספרים ונותן את ההמלצה. המלצה במרכאות..."
"מה?" התפרצה מתילדה "מי משלם לך?.
דון יצחק הגרגמל הביט בה ואמר בשקט בשקט:
"ההוצאות לאור משלמות לי הרבה וטוב... כדי להגדיל את אחוזי מכירות הספרים האלה... בקרב המגזר..."
