לִי הָיִית עֵץ חַיִּים

לִי הָיִית עֵץ חַיִּים / יהושע רוזנברג

לִי הָיִית עֵץ חַיִּים

מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה

יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ

כָּל עֵץ בְּגַן אֱלֹהִים

לֹא דָמָה אֵלָיו בְּיָפְיוֹ.

עַל גִּזְעוֹ נִשְׁעַנְתִּי

עֵת מָטָה רַגְלִי

מְאֻשָּׁר הָיִיתִי

לַחְסוֹת בְּצֵל פֹארֹתָיו

בְּרֹב דָּלִיֹּתָיו.

הַסְּתָיו עָבָר

הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ,

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ

לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב,

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ

הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ

וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם,

עֵצִי נוֹתָר בְּשַׁלֶּכֶת

לֹא יָשׁוּב לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשִׁי  

לְהַצִּיל לִי מֵרָעָתִי,

לֹא יִתֵּן עוֹד פִּרְיוֹ.

אֲבָל קוֹלֵךְ עָרֵב

עוֹד נִשְׁמָע בַּעֲצֵי יָעַר

כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף    

כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה

הֲמוֹן שִׁירָיִךְ יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ  

מַצֶּבֶת לָךְ.