לא עוד

ואין אוזניי מכוונות לצליל הלל,

את כאב הייסורים דחיתי מעלי

כדחות שאול תמימות דוד ומזמוריו

הערמתי מול נפשי  חומות ענק

מליון גבשושיות שיעצרוה לכת

מכשול לדרור שמעניק אלוה

אשר תחתיו אינו דורש דמים

הגן אשר ניטע בקצה יקום שכן

ממשיך לגדול ופריחתו טופחת

אצפין בו רטט תו שנתייסר

אטמין דמעה בתוך ירק שדהו,

נפשי שכל ימיה זעקה לחופש

תשא את נגינת הרוח ההומה

ותכוון אוזנה ליופי דבר הלל