יְרוּשָׁלַיִם

הָאוֹר כָּאן רַךְ יוֹתֵר,
כּוֹאֵב פָּחוֹת,
בִּירוּשָׁלַיִם.
נִתַּז לְאַט מִפְּנֵי הָאֲבָנִים
הַמְּחֻטָּטוֹת, כְּאֵשׁ
כָּבָה
לוֹטֵף פָּנַי כְּחֵטְא זוֹלֵג
הַצָּף עַל פְּנֵי
מַיִם,
נוֹשֵׁק לִי עֲמֻקּוֹת, בְּתָוֶךְ
נִשְׁמָתִי  אֲשֶׁר נוֹתְרָה
דָּוָה.
עָמוּם יוֹתֵר הָאוֹר בָּעִיר
אֲשֶׁר נַפְשָׁהּ הִיא
אֶבֶן,
גַּם הַיָּרֵחַ בָּהּ זוֹהֵר
קַלּוֹת, כִּדְבַשׁ
חִיוְרָן.
הַחֹם הַקַּר הַזֶּה מַסְפִּיק
לְהַצִּיתֵנִי , כְּמוֹ הָיִיתִי
תֶּבֶן
מַדְלִיק בִּי שׁוּב תְּשׁוּקוֹת,
צוֹרֵב בְּךָ
אוֹרָן.