קצת לפני סיום

 

בעיניים אדמדמות, ספק מעייפות- ספק מדמעות, קוראת את ההודעות שלו. מניחה יד חמימה על הבטן, נושמת את השמן הריחני שנמס מלהבת הנר. הלב רוצה לצעוק, לצאת לטייל בהרים, להירגע עם העצים, אך צלצול הודעה נשמע. לא רוצה לפתוח ולראות עוד מילות אהבה, עוד הודעה שתמיס אותי ותגרום לי לרצות להתחתן איתו.

 

רוצה להתחתן איתו.

 

עוצמת עיניים. מרחיקה ממני את המכשיר הסלולרי ומתהפכת על הצד. מחבקת את השמיכה בכאב, הדמעות מתחילות לזרום. מוזיקת העולם ברקע לוקחת אותי למקומות אחרים. שם, אנחנו יכולים לממש את אהבתנו. הוא אוהב אותי, אני אוהבת אותו, אבל למעלה כתוב שזה לא אמור להיות. ויותר מזה, קיבלתי מתנה, זמן קצר בשביל לחוות רגשות מדהימים וחזקים, אני צריכה להגיד תודה...

 

אני אומרת תודה בלב, ומחזירה לעצמי את הפלאפון. מחייכת חיוך קטן, איזה הודעות... איזה הודעות. הוא מתקשר יותר מאוחר, אנחנו מדברים כאילו כלום, אבל בלב שלי... וגם בלב שלו, אנחנו יודעים שהסוף כבר קרוב.