רוֹאָּה אוֹתְךָ, רוֹאֶה אוֹתִי

רוֹאָה  אוֹתְךָ מִבַּעַד לְמִמְטְרֵי
הַחֲנֻפָּה בְּמִלּוֹתֶיךָ
קוֹרֵאת אוֹתְךָ כְּסֵפֶר הַנִּפְתָּח
בְּאֶמְצַע הַסִּפּוּר
שׁוֹמַעַת אֶת הַמַּנְגִּינָה הָאֲמִתִּית
מִבַּעַד   כָּל זִיּוּפֶיךָ
חוֹוָה כֵּיצַד בִּכְסוּת תְּמִימוּת
מַּסְתִּיר אַתָּה מִשְחָק אָסוּר.
אַתָּה, מֵבִין כִּי אֶת הָאֱמֶת
לָאֲמִתָּה הִּפְנָמְתִּי,
נִכְלָם,יוֹדֵעַ שֶׁיּוֹדַעַת כִּי מוֹלִיךְ
אַתָּה אוֹתִי שׁוֹלָל
אַךְ אַל תִּדְאַג: אֲנִי אֶת צִלְצוּלֵי
יוֹם הַמָּחָר שׁוֹמַעַת
הַיּוֹם שֶׁבּוֹ יֵדְעוּ כֻּלָּם הַכָּל,
זָקֵן וְגַם עוֹלָל.
אֲבָל אֲנִי, שֶׁכָּל יָמַי מוּל
הָאֱמֶת נִצַּבְתִּי,
לֹא אֶפָּגַע, לֹא ְאֵעָלֵב כְּיֶתֶר
חֲבֵרֶיךָ לְשָׁעָה.
אֶת תְּמִיכָתִי בְּךָ אַמְשִׁיךְ, גַּם
אִם מְעַט עָצַבְתִּי,
מִשּׁוּם שֶחֲבֵרוּת אֶמֶת גּוֹבֶרֶת
עַל רוֹעַ, בֶּצַע וּמָעָה.