תְּמוֹל הָיוּ   /  נעמי רוזנברג

 תְּמוֹל הָיוּ

תַּלְמִידִים רְשׁוּמִים בַּיּוֹמָן

שֹׁוקְקִים

לוֹמְדִים

הוֹמִים

עוֹשִׂים מַעֲשֵׂי קוּנְדֵּס.

תְּמוֹל

זוּגוֹת זוּגוֹת עֵינַיִם

בּוֹעֲרוֹת

תּוֹהוֹת

תְּמִימוֹת

עִתִּים מַבִּיעוֹת מְחָאָה.

תַּלְמִידִים נוֹשְׂאֵי-מַבָּט אֶל מוֹרָם

שׁוֹבָבִים

שְׁקֵטִים

חוֹלְמִים

מְצַפִּים לְמִלָּה טוֹבָה.

תְּמוֹל

זוּגוֹת זוּגוֹת רַגְלַיִם

רָצוֹת

קוֹפְצוֹת

מְדַלְּגוֹת

אַף כּוֹשְׁלוֹת וְקָמוֹת בִּמְבוּכָה.

דִּמְעָה מָחוּ בְּהֶסְתֵּר

עַל עֶלְבּוֹן

צִיּוּן

בְּחִינָה,

הֵן אֵין סוֹף לְעָגְמָה.

קָרַן חִיּוּכָם וְשָׁפַע

עֲלִיצוּת

צְחוֹק

שִׁירָה,

וְהַיּוֹם

הֵם שֵׁמוֹת בִּרְשִׁימָה

בְּמִסְדַּר

זִכָּרוֹן

וְעֵדוּת,

הֵם סֵמֶל וּדְמוּת

לִמְסִירוּת

לְהַקְרָבָה, לְאַהֲבָה,

הַיּוֹם

טְמוּנִים הֵם בְּהַר אֶבֶן וָשַׁיִשׁ

מַצֵּבָה

תַּאֲרִיךְ

וְשֵׁם.

אֱלֹקִים, מָה אָרְכוּ הַשּׁוּרוֹת,

מַה קָּצְרוּ חַיֵּיהֶם?!

אֱלֹקַי1

שְׁמַע שַׁוְעַת אִמָּהוֹת,

אֱמֹר לַמַּלְאָךְ: הֶרֶף!

שְׁעֵה

אֶל בָּנִים

בּוֹעֲרֵי עֵינַיִם

יוֹקְדֵי

אַהֲבַת חַיִּים.

אֵל רַחוּם וְחַנּוּן בַּשָּׁמַיִם -

צַו לָהֶם אֶת הַחַיִּים!