ביום בו חגגנו את יום העצמאות השמונה –עשרי שלנו בארץ-אישי הרים כוסית "לחיים" וכך אמר: "וכאן אנחנו" המשיך ואמר "יושבים יחדיו כלנו מחליפים דיעות על אודות הציפיות שהיו לנו מחד –והנסיונות אותם חווינו מאידך –בשנים האחרונות בארץ המיוחדת הזאת של ניסוי ונצחון.והנה,התחילותי לכתוב לאחרונה,ספר על כל הדברים היפים שקרו לי ולחברי מאז הגיעינו לכאן." הוא הפסיק לרגע והמשיך."והצלחתי להגיע לעמוד ארבע."מספר אנשים צחקו –אחרים-לא.

באותו רגע החלטתי לאסוף סיפורים אודות צדדים חיוביים של החיים בישראל,ולהעלותם על הנייר! האמת היא שכה הרבה אירועים מחממי לב קורים בתוכינו ממש ביום יום,  מבלי שיתפרסמו.לישראל יש כל כך הרבה יחסי ציבור גרועים שחשבתי, שראוי וחשוב  להתחלק עם סיפורים בעלי ענין מיוחד שאינם עושים כותרות,ולהאיר על ידי כך את אותו צד שאנשים אינם מודעים לו! פרויקט "נחמד" זה, הפך לפעילות שאפתנית של איסוף סיפורים,כתיבתם של אלה הפך תחביב תחילה, והמשיך כמטרה מכרעת ונסיון בעל השראה בחיי.ליתר דיוק,אם נביט סביבינו-נוכל לראות כמה טוב סובב אותנו! קולו האוטנתי של האדם הוא הנו הקול, אותו הזולת יבין טוב ביותר.תחילה הייתי צריכה מעט עידוד,אך עם הזמן למדתי שכשאזניך קשובות ,אין סוף למה שהנך מסוגל לשמוע.

כשחברים נשאלו לחלוק חוויות,הוקסמתי מתגובותיהם מליאות המשמעות!

אם זה בצפייה להתחלת טכס נישואין או אם זה אפילו  בתור בבנק או בדואר,זו נהייתה כמעט משימה, להקשיב לאנשים ולסיפוריהם הקטנים,שרב האדם לא שמעו.ומדוע? כי לא עשו כותרות! אלו מאורעות דרמאטיים של החיים שקורים כאן,ונרשמו כאן,כי לעולם לא סופרו !

"לחלוק אותם איתך,קורא יקר,הוא עונג אמיתי עבורי!!"