שני תלמידים ישבו בבית המדרש של כפר הנוער והתלחשו ביניהם, האחד היה שושן סרור הסורר והשני אלי הג'ינג'י, תלמיד טוב שירד מגדולתו ויצא לתרבות רעה.
הם השגיחו היטב לבל תפגע בהם עינו הרעה של הרב משה בואנו שישב בקדמת בית המדרש ועיין חזור ועיין במסכת "מכות" שבגמרא:
"תראה תראה" אמר שושן "לא מספיק שהוא מביא לנו מכות, הוא גם קורא על הדרך הכי טובה לעשות את זה"
"חה חה חה" גיחך אלי "הזקן הזה הוא כמו מכה שלא כתובה בתורה... הוא מתנפח על שטויות, עושה ביקורות פתע בפנימיה וצועק על התלמידים הכי טובים, אין פה חיים אין פה בנות, בושה!"
"אני מכיר מקום טוב שיש בו בנות עלא כיפק, אבל זה נמצא בתל אביב"
"ספר, שדר!!!" אמר אלי
"קוראים לזה הדיסקוטק של ז'וזו', זה נמצא ליד אוניברסיטת תל אביב, יש שם כל יום שלישי מופע של להקת האדם הקדמון עם רבי דרוויש הפטיש"
"מי זה רבי דרוויש?" גיחך אלי
"שוחט ופייטן שלמד כמה דברים בחיים.. אתה תיגנב לשמוע אותו"
הם דיברו ביניהם עוד כמה רגעים וסיכמו כמה דברים.. אלא שמאחוריהם ישב המדריך המלשן מלמד שהקליט את דבריהם ברשמקול לגבי יציאה למועדון ביום שלישי בערב והעביר את הדו"ח לרב משה בואנו.
"חוצפה שאין כדוגמתה!" צעק בואנו בלשכתו למשמע הדו"ח המוקלט
"וזה עוד כלום" אמר מלמד בסיפוק בלתי מוסתר" הם יוצאים לשם על חשבון השכמה בבוקר לתפילת שחרית!"
"הם עושים כמעשה זמרי בן סלוא עם יהודית בן בארי! בושה דל חרפה! גבלגדו דל אזנו דל תל אביב, לה מדוזה! אל פקאדו! אני מוכרח לעצור בעדם לבל יגרמו לחילול השם ברבין!"
"איזה רבין ואיזה נעליים! הוא כבר איננו!" השיב מלמד
בואנו התעצבן ודפק על השולחן באגרופו עד כי כוס הקפה נפלה והתוירה כתמים חומים על מכנסיו, אחר כך התעשת ורשם ביומנו כמה דברים חשובים.
"איזה אחלה של מועדון!" אמר שושן המעונב והמחוייט לידידו שושן בעת שעמדו גלויי ראש וסקרו את מבנה המועדון.
"אבל יש שם סלקטור" אמר אלי והצביע לכיוון הכניסה, ובאמת היה שם בחור משופם עם כובע שבדק כל אחד ואחד.
הם אמנם חששו כי הוא יעשה להם בדיקות מחמירות אך הוא הביט בהם במבט חטוף ונתן להם להיכנס.
המועדון המה מרוב אדם ואשה, מאות אנשים רקדו ובחלל המועדון נשמע קולו של רבי דרוויש הפטיש בשיריו הכובשים לקולה של מוזיקה מוגרבית מעורבת עם כלי נגינה מודרנים.
והנה ניצב הוא על הבמה עם כובע תרבוש וחליפה אדומה והוא שר במלוא גרון וסלסול.
הם החלו לרקוד ולפתע ראה שושן בחורה נאה ומלאה במקומות הנכונים רוקדת לבדה, הוא ניגש אליה ואמר לה:
"יש לי דיבור איתך בובה"
אך לפני שהספיקה להגיד מילה הופיע ילד בגיל העשרה, חצץ בינו לבין הבחורה ואמר בזעם רב: ובמבטא כבד:
"אם תתעסק עם אחותי עוד פעם, אני אוכל אותך!"
שושן נרתע מחמת התדהמה והלך לכיוונו של אלי הג'ינגי' שישב בבר ושתה בירה.
בואנו ומלמד נכנסו למועדון, בואנו חבש כובע מצחיה ומלמד כמותו, הסלקטור הביט בהם, לא בדק אותם יותר מידי והם נכנסו:
"מאורת סמים ופריצות רחמנא ליצלן!" אמר בואנו ההמום
"אל תדאג, זה עוד טוב, בקולוסיאום זה הרבה יותר גרוע" סח מלמד
"מאיפה אתה יודע את זה?"
"לפני שהתגייסתי הייתי שם פעמיים שלוש"
"הגם אתה מלמד?" הביט בו בואנו בזעם עצור ומלמד הוסיף:
"בנות חווה, יש כאן מלא שאפות, סליחה, בנות חווה!".
הם עשו דרכם בינות לחוגגים ועברו ליד אותו הילד שאיים על שושן:
"תגיד לי בן פורת יוסף" אמר בואנו, "האם ראית כאן שני נערים, אחד ג'ינג'י והשני קצת מתולתל?"
"הזיכרון שלי חלש" ענה הילד
הרב בואנו הוציא עשיריה מהכיס והושיט אותה לילד:
"ועכשיו מה אתה זוכר, קרידו?"
"אתה תעלה על הבמה, אתה תראה את כולם, תראה אותם ליד הבר"
בואנו התגנב אל הבמה, אלא שאז ראה את רבי דרוויש מרקיד את הקהל בקולו ובליווי תזמורת, הוא זיהה אותו מבית המטבחיים והביט בו בתדהמה רבה.
"חוזה ידעוני ומתחזה! טובל ושרץ בידו!, אני מוכרח להוכיח אותו ברבים!" אמר והתגנב לחדר הבקרה, הוא ניתק את כל ציוד ההגברה, אחז בידו מגאפון וחזר אל הבמה.
הקהל היה המום, בואנו עלה אל הבמה, הביט ברבי דרוויש ואמר:
"חוטא ומחטיא! שכם בן חמור! כדרלעומר מלך עילם! כיצד לא תתבייש להיות שוחט וגם סוחט!
שוחט בהמות וסוחט כסף על ידי דיסקוטקים! בושה וחרפה! עוד מעט תלבש לי גופיית רשת!"
ואילו רבי דרוויש לא ויתר, הוא תפס מיקרופון אחר וצעק:
"שומר פתאים השם! אתה משוגע לגמרי! הרי כבר במופע של הלדינו אתה חירבנת שם מופע שלם!"
"מאיפה לך לדעת? זה לא אני!" שיק בואנו
"במקרה ישבתי בקהל"
והקהל חשב שדו הקרב המילולי הוא חלק מן המופע ונהנה עד מאוד.
שושן ואלי הג'ינג'י ראו את בואנו מתנצח עם רבי דרוויש וחמקו בלאט מן המועדון אל כיוון ביתו של אלי.
ז'וזו' ראקושי ישב במשרדו ופסע לכיוון הבמה לראות מה קורה, הוא נעצר בבמה על ידי אדם בעל זקן-המדריך מלמד שאמר לו:
"אתה לא מתקדם יותר, תן לבואנו לדבר"
"אישטנם! מה קורה פה!" צעק ז'וזו', הוא החל להיזכר במשהו.
"שומר פתאים השם דלותי ולי יהושיע, הלא עוול בכפך וזימה באמתחתך! היושב עם חמור, בבוקר ינחור!" אמר בואנו
"יא איבן בולה, אבן אל חמאר, אתה ישר לאיתנים או לאברבנאל!" החזיר דרוויש
"אם אתה מקלל במרוקאית אני אקלל בלאדינו יא אזנו יא גמאיו דל פוארטו!" ארובה פיתה בזס מזוזה (טובל ושרץ בידו)"
"אתה לאדינו? אתה אינעל דינו! הבן של השכן שלי למד אצלך ועזב את כפר הנוער עם אוזן נפוחה ולחי אדומה!"
"חושך שבטו שונא בנו!"
"אתה שבט? אתה שבטו של חושם למך! אתה מתייחס אליהם כמו אל עדר של תרנגולות לפני השחיטה!" הגזים דרוויש.
ז'וזו' ראקושי נזכר, בכיסו היה לחצן אזעקה לסלקטור שעמד בשער, הוא לחץ ארוכות והוא בא.
פתע חש מלמד במשהו כבד הנוחת על ראשו, הוא צנח אפיים מעולף חושים.
בואנו המשיך להתנצח עם דרוויש עד שחש גם הוא מהלומת מקל ספונג'ה וצנח אף הוא על הרצפה לא לפני שפלט:
"אדיו סנטו!".
"כיסחת את שניהם צ'רלי!" צהל הילד בעל המבטא מבין הקהל ההמום.
בוקר
מלמד ומשה בואנו התעוררו הלומי כאב ראש, סרוחי בגדים וגוף, היה זה בתעלה יבשה ליד הכביש של כפר נחמיה:
"חטפנו על הראש" אמר מלמד כשהתעורר
"זה אתה שהכנסת אותי לבלגן הזה! לא ראיתי את שושן ולא את אלי!" צעק עליו בואנו ונתן לו סטירה.
"זמן שחרית עובר" אמר המוכה ההמום והצביע על שעונו.
"צריך לתפוס טרמפ" סח בואנו.
שניהם צעדו לאורך הכביש ואותתו לרכבים עוברים ושבים.
