אלחין אותך

ערב סתיו, חושך בביתי,

את נכנסת, את הבאת פרחים.

מנגינה לך אני אתאים,

ואותך כשירה אלחין.

למצחך לחן אחבר,

לגבות, לחי ושיער,

לליבך, למילים אשר

לעולם לא אוכל לומר.

פזמון:

ולשיר יתווסף מחול,

המנגינה

את גופך תדליק.

מעכשיו

את תעשי הכל

על פי ניגון שלי,

על פי ניגון שלי!

את פנית לדרכך כי טוב,

יזמר גשם רשרושים...

לא צריך להלחין אותו

כי מולחן הוא מבראשית.

פזמון.

לגורל זר את נועדה,

ותלכי בלי לומר שלום,

אחבר לחן לפרידה,

רק בשביל להמשיך לנשום.

הכל שונה: דרך, זמן, כוכב,

אך אותה מנגינה בדם.

אם אפול יום אחד בקרב –

בליבך כבר אני מולחן.

© אלי פוגרבינסקי