"ישליו אוהביך"

אהבתיך ירושלים

ואל תשאליני למה.

כמהה

לדעת אותך,

להיטמע

להתמזג

בשלמות יופייך

עד כי אינני

אז –

בך – ירושלים

כל דקה נצח.

ואני, אני,

כל כולי –

כל מה שהייתי ומה שאהיה

אני כל כך "הנני"!

בך – ירושלים,

איני שואלת דבר, 

הכל מחוור

הכל מוכר

לא מצומצם לא מגודר.

לא יאמר בך אדם "צר"

כי אַת, מקומו של מקום

החובק באהבה את כל אחיי,

אהוביי 

כל בנייך, אוהבייך,

הכוספים

להסתופף בחצרותייך.