כשאסתרליין כתבה לי אם אני אסכים לנתח שיר "הייתי רוצה לקרוא ניתוח שלך לשיר של מישהו אחר, כי קריאתך רגישה ואוהדת".
זאת הייתה עבורי הפתעה ויחד עם זאת מחמאה, אבל כמו שרבים מאתנו בתחילה אומרים שזה קשה ומפחיד ואני לא יודעת, הרמתי את הכפפה ואנסה לעשות זאת בצורה הכי טובה שאני יודעת.
בחרתי בשירה של בילי הולידיי "אהבה ראשונה".
אני זוכרת את היום הראשון
ישבתי לידו רק כי אהבתי אותו
אהבתי את עיניו הכחולות
הוא היה ילד לא כמו כל הילדים
שהוא נכנס לכיתה
הוא הביט רק בי וידע
שהוא יושב רק לידי
בגן הוא תמיד ישב לידי
שהיינו שומעים את הצלצול
היינו יוצאים בריצה מהכיתה
מסתתרים מאחורי עץ הפטל
הוא היה מסתכל לי בעיניים
והיה מנשק אותי , ידעתי שהוא אוהב אותי
אני זוכרת , פעם ביקשתי ממנו
להוריד את החולצה, הוא אף פעם
לא הוריד את החולצה בשיעורי שחיה
הגוף שלו היה לבן והפטמות אדומות
הוא מעולם לא הכריח אותי ולא ביקש
רציתי להראות לו והוא אהב רק להביט
הייתי מחזיקה לו את היד
מניחה אותה על החזה שלא היה לי
הוא היה מסמיק ואני חייכתי.
הוא שכב על הגב הביט בשמש
אני עמדתי למולו ואמרתי לו
אני חושבת שאתה היחיד שאוהב.
לקחתי אותו ביד
ואמרתי לו בוא נלך לכיתה
נשקתי לו ואמרתי אני אוהבת אותך
חיכיתי להפסקה הבאה
לפעמים אני חולמת על נשיקה
שתישא אותי מחלון חדרי
שמש סמוקה ורוח מלטפת
אני באה אליך בזרועות מושטות
עומדת מולך מביטה בעיניך
ואומרת
שלא אהיה פה אל תלך
אתה לא מישהו אחר
חיה בתוך חיים
שאתה עירום מביט לאחור
צועק
חזור אליי יום מזוין.
ומי בעצם לא חווה בילדותו מן אהבה כזו מְשׁוֹבֶבֶת, חָפְשִׁית שאינה מוגבלת בשום סממן של שליטה או ביקורת המבוגרים והאיסורים שחלים על חברה באשר היא.
שהיינו שומעים את הצלצול
היינו יוצאים בריצה מהכיתה
מסתתרים מאחורי עץ הפטל...
הוא היה מסתכל לי בעיניים
והיה מנשק אותי , ידעתי שהוא אוהב אותי...
פעם ביקשתי ממנו
להוריד את החולצה, הוא אף פעם
לא הוריד את החולצה בשיעורי שחיה...
התמימות של הילדה והסקרנות מה יש מתחת...
הוא מעולם לא הכריח אותי ולא ביקש
רציתי להראות לו...
משחקי האהבה בין שני ילדים בגן, התמימות הזאת והכתיבה מתוך הזיכרון, עושים את השיר כל כך אמין בעיני.
נראה כאילו הילדה "משופשפת" ויודעת בדיוק מה היא רוצה, אבל לא, היא אוהבת את הילד בתמימות האופיינית לילדים , הקרבה כאילו גופנית בין שני ילדי הגן אין בה כלום מאותה אהבה חושנית וארוטית שאנו מכירים בהתבגרנו.
והוא אהב רק להביט
הייתי מחזיקה לו את היד
מניחה אותה על החזה שלא היה לי
הוא היה מסמיק ואני חייכתי.
משחקי ילדים ודי בהם ליהנות מהיחד הילדותי הזה, שכל אחד מאתנו נגע ולא נגע בילדותו.
שני הבתים האחרונים, הילדה כבר לא ילדה, אלא אישה שבאה אל אהובה בזרועות מושטות מביטה בעיניו, כאילו אותו ילד חמודות שאהבה אותו בהיותה ילדה.
לפעמים אני חולמת על נשיקה
שתישא אותי מחלון חדרי
שמש סמוקה ורוח מלטפת
אני באה אליך בזרועות מושטות
עומדת מולך מביטה בעיניך.
בכל הבתים חוזר המוטיב של אותה אהבה ילדותית שמתעתע הזיכרון, לחיות את החיים, ולהיזכר באהבה הראשונה שלעולם לא תחזור .
ואומרת
שלא אהיה פה אל תלך
אתה לא מישהו אחר
חיה בתוך חיים
שאתה עירום מביט לאחור
צועק
חזור אליי יום מזוין.
