אֶזְכֹּר אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ

אֶזְכֹּר אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ / יהושע רוזנברג

הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם, נָעֳמִי,

בָּאתִי, כְּשִׁמְשׁוֹן, לִפְקֹד אֶת אִשְׁתִּי

וְלֹא נְתָנָנִי הַמַּלְאָךְ הָעֹמֵד

לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים 

בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים.

חִכִּיתִי, כְּבֹעַז, כִּי תֵצְאִי

מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתְּ שָׁמָּה

וְתֵּלְכִי בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֵלַי   

אֲבָל אַתְּ לֹא תָשׁוּבִי 

לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָּהּ.

אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים

שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת

וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ 

תָּמִיד אֶזְכֹּר אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ

אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ שְׁנֵינוּ.