"הבקבוק יין שהיה מונח לידי נראה לי כמו ברבור לבן ואציל.
הסיגריה נראתה לי כמו משהו שרציתי באותו רגע.
ג'ויינט מגולגל עם נגיעות קטנות של קוק בתוכו.
נמצאת לבדי עם בר מלא אלכוהול מדמיינת....
מדמיינת אייך הקולות נעלמים, אייך הימים חולפים, אייך הריחות נשכחים, אייך נהפכת זהות אחת לזהות אחרת , אייך האוכל נוצר את טעמו בלשוני ועד כמה אני מעדיפה הכל רק שלא יקחו ממני את הנאת האוכל.
שהלהקה התחילה לנגן העיניים שלי נהיו לחות יותר באופן דיי מוזר.
אלו לא היו דמעות , אולי התרגשות מחורבנת , אולי בגלל שאני מאוהבת בהופעות חיות או יותר מזה.. אוהבת מוסיקה אירית .
מושבעת רצינית של מוסיקה אירית.
המתופף עולה .
רגליו זקנות מדדות לכיוון תשוקתו , שערו מפוזר ועיניו כהות לא מביעות דבר.
הגיטריסט מחייך .
הבחור עם הגיטרה האקוסטית מדבר ומביט בה , באותה אישה קטנה ואצילה עם אותו כינור מדהים שהיא שולטת עליו באופן שמרדים ומהפנט אותי אליה כאילו הייתה סם.
היא נעה לצליליי הכינור ואני נעה למחשבותיה .
הקצב משכיח ממני הכל ולרגע יכולתי להאמין שאני נמצאת בחלום ששכחתי עד כמה הוא יכול להיות טוב.
הם מודים לכולנו ואני מודה להם ולכישרון שלהם.
וחוזרת חלילה.
חוזרת לאותו מקום .
המקום שאני נמצאת בו עכשיו.
לאותה נקודת התחלה.
באותה נקודת התחלה אני מלאת חברים, אבל נמצאת בעצם לבד.
באותה נקודה אני לא שותה יין אלא וויסקי .
באותה נקודה אני לא משליכה את יגוני בתוך השתייה מדמיינת דברים , חולקת עם עצמי ועוד כמה אנשים זרים את המוסיקה שאני אוהבת .
באותה נקודה אני נמצאת במקום אחר.
מקום שבחרו בי שאהיה.
מישהו שאל אותי אם אני רוצה בזה?
יכולתי לסרב?
באותה נקודה אני נמצאת.
אני ומדבר יהודה.
הייתי רוצה שיקראו למדבר בשמי.
החול שורף עורי , ואני מתקשה לראות מה נמצא מסביבי.
מחכה לשעת לילה מאוחרת לא ברור במיוחד למה , אולי בגלל שאני מחכה לשמוע איזו יללה שתואמת לשלי?
יכול להיות.
האוכל מוכן.
טלה על האש.
כולם שם , בלי יוצא מהכלל.
חוגגים את היום הולדת שלי כ"כ רחוק ממני שלרגע נדמה לי שאני בכלל לא נמצאת שם.
הם חוגגים בכלל לעצמם. אני סתם תירוץ.
הטלה מריח טוב , אבל אני לא מסוגלת לאכול אותו.
היא מגישה לי נתח מכובד , סלט ירקות גס, זיתים שחורים וגבינה בולגרית מפוזרת מעל, לפניי שהצלחתי להבין את תכולת הצלחת הרגשתי את שפתייה חותמות בנשיקה ענקית לשפתיי.
"מזל טוב , גדלת בשנה"
"מי אמר שלגדול בשנה זה עניין של מזל? מזל לא קשור לגיל"
"ברור שכן. מזל בשבילך שזכית לחיות עוד שנה."
"חצי יובל"
"כן כן חצי יובל"
מביטה על מדבר יהודה אני מדמה את החול שבו לקוקאין כמו שדמיינתי לפניי כן את אותה סיגריה של אותו ברמנית צעירה.
שומעת עדיין קולות בראשי.
קולות מאיימים, קולות נעימים, קולות משקרים וקולות אנוכיים.
מביטה בעצמי ושואלת מי הוא האדם הממורמר ולמה למוות קוראים מוות?
היא מביטה בי .
כמו בת זונה.
מחייכת אליה מביטה בה לא מנסה להבין מה עובר במוחה היא אוהבת אותי.
היא אוהבת אותי כמו שאף גבר לא יאהב אותי.
מסניפה את החול עדיין מאמינה שזה קוקאין.
לרגע היא נעלמה מעיניי ואני ממצמצת לראות שוב אולי השיכרון אוחז בדמי .
פוקחת את עיניי שוב היא איננה. כאילו מעולם לא הייתה.
שוכבת על החול ונותנת לו לעטוף אותי , מתחפרת בתוכו.
הוא אוסף אותי לחיכו כאילו הייתי חלק ממנו.
סופג את שערותיי הוא צובע אותן בצבעו, צורב את עורי כמו תחושתו התמידית , ולוקח את מחשבותיי וקובר אותן בתוכו.
אני ומדבר יהודה נשארנו לבד.
עוצמת עיניי עדיין שומעת אותם.
מדברים, מלחששים, פוחדים שאדע מי הם.
לא מתנגדת להם , לא מנסה להבין מי הם אותם קולות ולא פוקחת את עיניי.
ריח הטלה עדיין מסחרר את אפי גורם לי להרגיש שוטה .אך אני מסרבת לגעת בו עדיין.
פוקחת את עיניי מפחדת למצוא את עצמי במקום הזוי אחר.
"עוד כוס יין?"
פוקחת את עיניי אני לא רואה שום להקה אירית יותר , האורות נעלמו כאילו מעולם לא היו , האלכוהול נגמר במדפים והייתי באיזה בר רעוע באיזו סמטה חשוכה בדרום ת"א .
"כן תודה"
"אלו הקולות נכון?" היא שופכת עוד כמה לגימות של דם טרי לכוס הארוכה שלי עם מיליון ואחד טביעות אצבעות .
"על מה את.."
"אני יודעת מה עובר עלייך...הם לוקחים אותך לכל מקום. פעם את פה ופעם את שם"
"לא זו סתם תקופה את יודעת...ושילוב של אלכוהול"
"זו לא תקופה, אלו הקולות שתוקפים אותך מהשאול"
"מי כמוני יודע כמה שדים יש לי, תאמיני לי זו התקופה !!"
"התקופה לקחה אותך למדבר יהודה או שאלו הקולות ? ריח הטלה ? מוסיקה אירית מושלמת? הרצון להיות לבד? את מוצאת את עצמך רוצה את הלבד.."
הקולות לקחו אותי באמת לכל מקום.
המציאות לאט לאט הפכה למשהו שלא הכרתי ...
ואז נזכרתי שוב פעם באותה ברמנית לוחשת לי לפניי שמצאתי את עצמי במקום אחר.
"זוהי רק התחלה , את לא יודעת אלו קולות את תשמעי.. חלק יחיו אותך חלק ימיתו אותך. הקול האחרון יהרוג אותך."
"מהו הקול האחרון?" שאלתי.
"יש לו ריח. כמו היורה הראשון.את תזהי אותו."
הזכויות שמורות להדר מיליס.
