נר לנחמה

יש שם מערה

עם מיטת שדה

ושולחן רעוע.

אוחז את הנר

עולה , מעפיל

במעלה הצוק הקירח,

אוחז הנר היחיד שנותר,

אל מול המיית הרוח

החקרנית, הבולעת.

כל נרותיי כבו מזמן

אך אחד נותר

קטן, צמוק, נפחד

מזיל דמעות שעווה

אך מפיץ אור נצח.

הוא שלי,

לבל תחטפהו הרוח,

ולו יעמוד בסופה

למען אגיע מעלה

ולמעלה

בדידות מזהרת

באור כמוס,

יש שם מערה

בצל עץ אורן איתן,

ובפנים

פינה אישית

עם מיטת שדה

ושולחן רעוע.

שם ידלוק נר

הנחמה.