לֶחֶם שִׂיחִי לְפָנַי תָּמִיד

לֶחֶם שִׂיחִי לְפָנַי תָּמִיד  / יהושע רוזנברג

רַבִּי נַחְמַן מִבְּרֵסְלַב הָיָה אוֹמֵר:

מִצְוָה גְּדוֹלָה להְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָמִיד 

וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ:

דָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב    

לַכֹּל  זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם

עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק

וַאֲנִי תְפִלָּתִי: שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת לְעֵת 

אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה

יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה

שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי:

חִיוּך עַל דַּל שְׂפָתָי  

לֵב שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי

אוֹר שֶל נֶחָמָה בְּאִישׁוֹנַי   

כִּי לִפְנֵי לַחְמִי אַנְחָתִי תָבֹא   

לֶחֶם שִׂיחִי לְפָנַי תָּמִיד

גַּעְגּוּעַי אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד

אֶזְכְּרֵךְ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה

תָּמִיד אֵין דֳּמִי לִי

בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ 

וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ