* בלדה ליצחק שמיר

רֵיק מִזִּכָּרוֹן חָדְרוֹ

גִּיל תִּשְׁעִים חָצָה בְּעָבְרוֹ. 

מְסֻגָּר בּדָּלֵת אַמּוֹת

אֵי שָּׂם בְּבֵית אָבוֹת

אוּלַי עַד מוֹת.

וְרֵיקִים בְּחֻבּוֹ הַכְּתָלִים

מְּסוּיָדֵי לָבָן מָכְלִּים

אֵין הוּא מֻזְכָּר בַּחֲדָשׁוֹת

לֹא שֶׁמֶץ, לֹא אוֹת.

כְּאֵילוּ נֶעֱלַם הָאָדָם

לַמְרוֹת שֶׁפִּרְקוֹ לֹא תָּם.

מַנְהִיג עִם שִׁעוּר קוֹמָה

דִּמְדּוּמָיו מִסְתַּיְּמִים בְּדְּמָמָה.

עָלֵי בָּרִיקָּדוֹת עָלָה

גָּלָה וְשׁוּב עָלָה

חַיָּל אַלְמוֹנִי בְּמַחְתֶּרֶת נְעוּרָיו

קָשִׁישׁ אַלְמוֹנִי בְּסוֹף יָמָיו.

הֵנָּה סְפִינָתוֹ

 בְּיָם ערפילים לֹא נוֹדַע

הַאִם תָּשׁוּט לְחוֹף העין

אוֹ שֶׁמָּא תִּשְׁקַע?