עד כמה שאפשר

אם לא את בו בין זרועותיי

את מרכזת בי

את כל הכוח

ומעוררת בי

רגשות שנחרטו במעמקים

כל כך מודחקים

של נפשי

פתאום את ממלמלת

שפה קצת לא ברורה

משהו על עולם שלם שפספסתי

של אהבה אחת גדולה

וניחוחות בשמייך

עטים על פניי

בכל מקום בו אדרוך

בכל אוויר בו אנשום

ואני זוכר היטב

שאת שלי.

לרוץ איתך בכל מקום

לנוח ולצוף

מעל עומקו הרב של נחל

מול מבט שובב- חצוף

לכסותך בשמיכה

עבה, גדולה של חורף

עננים של צמר גפן-

פוך של אהבה

ואני זוכר היטב... את שלי!

אז בואי נימתח כך שנינו

על סדין לבן ממשי

ונאהב עכשיו,

בלי צל של בושה,

עכשיו תורה של התחושה-

להוביל

כי אני זוכר היטב-

את שלי

ואני אוהב אותך לנצח!

או עד כמה שאפשר.