מכתב משם + MP3

צפונה מכאן.

מסתור אין סופי

של שיחים ואילן.

קהו החושים

בלי מימד וזמן.

מחוג אין סופי,

סובב וקטן.

זוכרת איך פסענו יחדיו,

בשדרות התקווה בתוך הנתיב.

שורות שורות, נפלאות עלעליו

וצללים מפחידים פיזזו סביב.

בין כרמים ובתים

וריחות הדסים,

רוב פנים שדופים

ושבילים הרוסים.

בשדה העצוב,

יבשו פירותיו

ואיש שמביט

סופק זרועותיו.

כמה תמימה היתה האהבה,

מבטנו נשרו מעוצמת הפרידה.

רוח חרישית שאותנו נשאה

ואני שוב נושק לעוצמת הפלדה.

בתוך השלווה

ואיוושת העלים,

שהלמו באוויר

בשדרות התקווה.

כשאחזור...

שוב נלך,

בתוך הנתיב,

אהובה.