יֵשׁ יָמִים אֲחָדִים

יֵשׁ יָמִים אֲחָדִים  / יהושע רוזנברג

יֵשׁ יָמִים אֲחָדִים

אוֹכֵל אָדָם לַחְמוֹ בְּשִׂמְחָה

שׁוֹתֶה בְּלֶב טוֹב יֵינוֹ

בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל

הוּא וְצֶאֱצָאַיו אִתּוֹ

זֶרַע בְּרוּכֵי ה'

שָׂמְחוּ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר

יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב

לֹא יִיגְעוּ לָרִיק

וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה.

יֵשׁ יָמִים מְאִירִים לְאָדָם לֵילוֹת אֲפֵלָה

מִכְּאֵב לֵב לֹא יִצְעַק

וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ לא  יְיֵלִיל

כְּאִלּוּ נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת

וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה

יָּגוֹן נֶהְפַּךְ לְשִׂמְחָה

כִּי לִבּוֹ שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלוֹ

וְזֶה חֶלְקוֹ בְּעוֹלָמוֹ.