"תמיד רציתי ללכת לפסיכולוג.
לשבת שם , לראות איזה אחד מביט בי בעיניי עגל ומוודא שאני פסיכית.
לא הייתי צריכה אחד שיהיה מולי בכדיי לאשר את זה אבל רציתי הכי מכל להוציא כמה סודות שהקבר ראוי להם.
כמו סודות שארון הקודש סוחב.
סודות שרק אני רוצה לחלוק ביני לבין עצמי.
לא יכולתי יותר.
הייתי חייבת לפגוש פסיכולוג.
ולפניי כן הייתי צריכה לעבוד על הגישה אייך זה יראה בראש שלי. משהו שלא יראה כמו בסרטים נוסח פרוייד משהו שיראה טבעי.
שאני אשכב בספה והסתכל על הקיר שצבוע בצבע חיוור למדיי , לדבר ולהרגיש שמישהו מהנהן וכותב את חוות דעתו המזוינת על דף שחורץ את גורלי ואת האופי שלי, להריח את ריח הקפה המיליון שהוא הכין לאותו יום , ולשמוע את הסיכום לאחר שעה שהוא בטח יגבה ממני 400 $ במקרה הטוב.
לא רציתי שהוא יאמר לי מה הוא חושב למען האמת זה בכלל לא עניין אותי מה שרציתי זה להוציא בסה"כ את 2 הסודות הענקיים שיושבים לי הישר בתוך המוח ולהרגיש שרוקנתי אותם לבן אדם זר שלא מכיר ולא יודע עליי דבר.
מפגש אחד עם פסיכולוג בטח היה מסדר לי את זה חשבתי לעצמי.
וברגע שאני מוכנה לעשות את זה אני לוקחת את הרגליים שלי ומדדה לכיוון אותו בניין רעוע עם אותו פסיכולוג שחשבתי שיפתור לי את כל הבעיות במפגש אחד.
זה היה מקום אפל באמצע שום מקום, בניין נטוש עם המון עטלפים דמיוניים .
"קומה 2 כניסה שלישית " אני חוזרת על מילותיו של אותו פסיכולוג בראשי.
"אז תספרי לי מה עובר לך בתוך הראש"
רציתי להצטייר פסיכית , רציתי לצרוח לו שמתרוצצים לי שדים בראש , שאני מאמינה שאני ערפד, שאני רוצחת אנשים בחלומות שלי , שאני רוצה בכלל לרצוח אותו!!! כי הוא נראה ייעוד טוב.
אבל היו לו עיניים טובות.
מסוג העיניים שאי אפשר להונות להם כל רע.
אז הוא ישב שם.
עם העיניים הכחולות שלו ומבט של "עוד לא התעוררתי תקלי עליי" למרות שהייתה כבר שעת בוהריים מאוחרת .
האף שלו מחוטב כמו הפלג גוף העליון שלו, לבוש ג'ינס משופשף, וחולצה מכופרת שהוא לא טרח להכניס אותה בפנים, פוטנציאל לסקס מזדמן ממש , חשבתי לעצמי.
"לולי את איתי?"
"כן כן, אני איתך, אני מסדרת את המחשבות שלי בראש."
"קחי את הזמן"
רציתי לקחת אותו, לשבת לידו שעות ולצייר את דמותו הנאלחת יושבת שם.
בן זונה חשבתי לעצמי.
הוא חתיכת בן זונה.
הוא קיבל את התואר להוציא את הפסיכיות לאור.
מי חשב שזה יכול לקרות ב-4 שנים של קריעת תחת באונברסיטת ת"א השחצנית למדיי?
אומרת אני, שלמדתי פסיכו' במשך שנתיים ומאז לא מפסיקה להתהולל בדיאגנוזות המדויקות שלי על אנשים.,
"רצחתי את אחותי".
הבטתי בו שאמרתי את זה , הישר לתוך העיניים לראות אם אני מוצאת היבט של פחד או אימה בעיניו אך הוא היה אפתי לגמרי.
כאילו בכלל לא האמין לי.
"תסבירי את עצמך"
"אין לי למה. אני אומרת לך שרצחתי את אחותי. פשוטו כמשמעו"
"נפשית או פיזית"
"פיזית ונפשית"
"סיפרת למישהו?"
"למה אתה חושב שאני פה.?"
"כדי להוציא ממך את כל מה שאת לא רוצה שידעו."
"את למה אתה בכלל שואל?"
אני מקניטה אותו.
"זה התחיל באותה נקודה שחשבתי שאני לא יכולה לנשום יותר, מבחינתי היא עברה על כל החוקים.
זה התחיל בג'וני.
ג'וני הבן זונה חייך .
היו לו שיניים מהבילות וריח ניקוטין מזעזע שלרגע תהיתי אייך יכולתי כל הזמן הזה עד עכשיו להזדיין עם היצור הזה.
אבל בנינו?
היו לנו אחלה זיונים.
עם הניקוטין ובלעדיו.
הוא היה מושלם במיטה, ומאוד אהב אותי צורחת, אפילו הוא היה מבקש את זה.
כולנו עמדנו ככה מביטים בהם.
נידונים.
ג'וני המרוקאי הענק ששיערו צבוע לפלטינה איומה ושורשים שחורים, יורי הרוסי המושלם לכל תכנית חיסול, מארי הברזילאית , ציון הבוכרי הפרמיטיב ואני , לולי מפקדת השטח.
עמדנו בתצפית מחכים שהיא תצא.
החיסול הראשון שלנו בארץ.
"שעה 17:00 דרומית מלולי , שקית כחולה בטח מצרכי אוכל , חצאית לבנה ..קלטת אותה?" יורי בתוך הוואן הלבנה ליד הפנטהאוז מתצפת .
"בת זונה, איזו כוסית , כואב לי הלב לחסל אותה.. רגע , תזכיר לי למה אנחנו מחסלים אותה בכלל?" ג'וני המרוקאי שואל.
"תשתוק ותכוון!"
"מכוון מכוון, קח נשימה"
היא נכנסה לכוונת כאילו הייתה חלק ממנה נקודה אדומה הישר למצח היפה שלה.
בלונדינית אמיתית , רגליים ארוכות ופנים מושלמות .
זוהי ליזי.
טרוריסטית שאף אחד לא הצליח להוריד, החליטה לפתח חיי משפחה מלאים ומושלמים בארץ זרה.
בישראל.
כיסוי מושלם.
"שיט.... היא מביטה לכיוון שלי"
"תתעשת על עצמך!" יורי מפציר .
"היא לא כזו טיפשה אתה יודע, יש לה אינסטינקטים של חתול."
"ולי יש אינסטינקטים דומים אתה יודע הכל ב.ד.נ.א " אני אומרת.
היא באמת הביטה בו. בג'וני.
הישר לתוך העיניים האפורות שלו . חייכה ונופפה לו לשלום.
באופן דיי ביזארי היא ידעה כמעט כל דבר.
אפילו שאני. אחותה , מנסה להוריד אותה.
הראש שלה שווה המון כסף...אותי באותה מידה לא עניין כלום.
אני את ליזי מורידה.
אל תשאל אותי למה... כי זה יותר מסובך ממה שאתה מתאר לעצמך אבל אני החלטתי וככה היה.
שהיא הריחה אותי מרחוק כאילו הייתי קופסה של טונה היא החליטה שהיא מפעילה את כל הנשק שלה ואז התחיל המשחק....."
הזכויות שמורות להדר מיליס.
