שלווה

שלווה אופפת גזעי עצים

אשר נמים מזה שנים הרבה.

דומיה רוגעת נחה על ענפיהם

שמצלים על

פניה של אישה ישנה

ביער.

וזרדיהם נעים חרש

כפעימות לבה הסדירות

אשר מזיעות קלות

את אברי גופה.

והדממה שבעיניה הסגורות

מניעה קלות את העלים

אשר על ענפי העצים

הנוטים מטה.

והשקט, הבוקע מעבי היער

זוחל כנחש טבעות

מתפתל אל

האישה

זורע עננים

אשר באים ונאספים

בהמוניהם

ויורדים מטה

יוצרים רוח שבמהרה

הופכת לסערה

ומטלטלת את העצים

הפורשים ענפיהם מעלה.

ומעירה את האישה

הפוקחת עיניה אל

הסופה.