היא ישבה בגן הפרחים הצבעוני והססגוני. שמלתה הורדרדה מתנפנפת לה ברוח הקלילה, ושיערה מתבדר לו. הפרח שצמוד לאוזן איים ליפול, אך לה לא היה אכפת. היא נהנתה מריח הפרחים המתוק שנדבק לנחיריה וסרב לעזוב. משב רוח חזק מעט העיף את הפרח שעל שיערה, והיא התכופפה להרימו.
הספסל הירוק חרק קצת כשעשתה זאת, והיא הבחינה שצבעו מתקלף. היא הושיטה את ידה על מנת להרים את הפרח, ונתקל מבטה בנעליים. היא הרימה את עיניה לאט לאט, התרחקה אחורה ומולה התגלה הבחור המושך ביותר שראתה אי פעם. היא חייכה בבישנות והסמיקה כשהתקרב והניח את הפרח בחזרה בשיערה.
ידו מלטפת ואצבעותיו נכנסות בין שיערה הרך והריחני. הוא מחייך אליה חיוך מסתורי. הלב שלה מתכווץ ומתנפח ולא יודע מרגוע. הוא מתיישב לידה. מבטו בוחן את שמלתה, ומתמקד באיזורים הדשנים יותר.
ישיבתו גברית כל כך, והיא משתגעת רק מנוכחותו. הוא שואל אותה מה היא עושה כאן לבד, היא מבינה שהוא מנסה לפתח שיחה, אך המילים לא זורמות. הוא מבין, הוא מכיר את השפעתו על נשים, מציע לה ללכת לטיול בגן.
היא מתהלכת בצעדים קלילים והוא באיטיות, נותן לה לעקוף אותו קצת על מנת לבחון אותה. היא מספרת לו שהיא אוהבת פרחים, שהצבעים עושים לה טוב בלב. הוא סוטה מן השביל ופונה אל וורדים צבעוניים ששתולים בצידי הדרך. קוטף בזהירות ורד לבן, וורוד וצהוב. היא עומדת בצד, מחייכת. הוא מוציא מטפחת לבנה מהכיס, עוטף את הגבעולים הקוצניים ומושיט לעברה את הזר המלבלב. היא מרגישה בשמיים.
ממשיכים להתהלך כאילו אין עולם, והיא מצחקקת לשמע בדיחותיו. הוא מחמיא לה על שמלתה והיא משתפת אותו באהבתה הגדולה לשמלות יפות וחצאיות. הוא מחייך ואומר שהוא יזכור זאת. בהמשך המסלול היא מתיישבת על ספסל אקראי ואומרת שבא לה משהו מתוק.
היא מחייכת כשרואה אותו פונה אל דוכן הגלידות וקונה שתי גלידות עסיסיות. "מה את אוהבת יותר?" שואל אותה ומושיט שתי אופציות. היא בוחרת בגלידת התות, איך לא. מלקקת אותה בהנאה ושולחת אליו מבטים מחוייכים. הוא בקושי נוגע בגלידה שלו, רק בוהה בה, כמהופנט. היא נהנית מהמעמד ומפעילה את קסמיה.
קמים וממשיכים בטיול, היא מספרת לו כמה אוהבת דברים פרוותיים וחמודים, ולא עובר זמן רב עד שהוא מוצא חתלתול קטן ומפונק ומרים אותו. היא מלטפת ומחבקת את הגור הרך והקטנצ'יק מתרפק בין אצבעותיה. היא מחייכת ורואה את אימו שם ברקע, ומשחררת אותו.
הם ממשיכים לצעוד ונהנים מהאווירה הפסטורלית. היא לא שואלת לשמו, מה גילו, מהיכן הוא, מאיפה צץ פתאום. היא נהנית מתשומת ליבו ומעצם היותו שם, מפנק אותה. הוא שותק, מהרהר, נראה מסתורי כל כך.
מתקרב אליה ושולח יד יציבה אל עבר כתפה החשופה. כתפיות השמלה קשורות כקולר לצווארה. הוא מניח את אצבעותיו על כתפה הרכה ומלטף. היא שותקת, חוששת קצת, אך תחושה זו חולפת במהרה ומשתנה.
הוא מתקרב אליה יותר, היא נהנית מתחושת גופו הקשיח והבטוח.
באוטו הוא מספר לה שיש לו הפתעה, אך לא מוכן לגלות לה שום רמז בנושא. היא אפילו לא מתעקשת, נהנית לשער השערות. הם נעצרים בחניון של קניון ענקי באמצע העיר, היא מזמינה מעלית, הוא שולח הודעת טקסט. הם נכנסים למעלית הכסופה והוא מחבק אותה. היא מסתכלת על עצמה במראה, דרך חיבוקו, ומרגישה תחושה חדשה. כתפיו מגנות עליה.
כשיצאו מהמעלית, ביקש ממנה שתעצום עיניים. היא שמעה לו ועצמה את עיניה, מתאפקת שלא להציץ. ריח של צ'יפס ושמן, הם בקומת האוכל. הוא הוביל אותה לשולחן אוכל והושיב אותה שם. היא שאלה לאן הוא הולך, אמר שהוא כבר חוזר. ואכן, חזר תוך דקה קצרה, מורה לה לפקוח עיניה.
על השולחן נחו חמש שמלות צבעוניות. האחת בצבע תכלת, דקיקה כזאת ומגיעה עד הברך. השניה צהבהבה עם פאייטים קטנים זהובים. השלישית בצבע סגול-לילך ופרח רקום בה. הרביעית לבנה, צחה ופשוטה. החמישית שחורה וסקסית.
היא לא ידעה את נפשה מאושר. לא בגלל השמלות, אלא בגלל שזכר מה היא אוהבת, שקלע לטעמה, שחשב על ההפתעה הזו. היא כל כך נהנתה מכל תשומת הלב שלו, מהחשיבה על הפרטים הקטנים. לא הכסף עיניין אותה, מעולם לא. אלא ההשקעה, הבעת האכפתיות.
והוא כל כך אכפתי.
הוא חייך אליה והיא הביטה בו בעיניים נוצצות.
באותו לילה היא לבשה את השמלה השחורה והם יצאו לשתות קפה בטיילת על החוף. הוא הביט בה מוקסם, נהנה לשמוע אותה, לבחון את גופה ואת שפת גופה. היא היתה מאושרת כל כך.
בבוקר קמו מחובקים. הוא הורה לה לחזור לישון, התלבש במהירות ויצא מהבית. והכלב שלה נבח בעצבנות. היא לא הבינה את פשר הנבחינות, אך הרגישה צביטה. הכלב שלה תמיד מרגיש כשמשהו לא מתנהל כראוי.
