"הוא חייך אליי והביט בי במבט שלא ראיתי בו כלום.
לאחר מכן..
הוא שאל תוך כדיי קירב את שפתיו הרעבות אליי, הכניס יד חטטנית מתחת לחצאית שלי , ולפט שד אחד בכף ידו השנייה שתאמה באופן אירוני למדיי למידותיי שלי.
"למה את כותבת תמיד על מוות ??"
חייכתי אליו , קרבתי לשפתיו הרעבות וליקקתי אותם בדיוק כמו שחפץ , אחזתי בכף ידו והכנסתי אותה בדיוק כמו שהוא רצה ועניתי לו.
"כי אני הוא המוות "
סגרתי את הספר וחייכתי.
לא ידעתי כמה אני אוהבת ספרות , לא ידעתי שאוהב ספרות עם נגיעה של מיניות , מי היה מאמין שאוכל לסיים ספר בעל 250 דפים שלא נדבר שכלול בו גידופים למינהם שלא ידעתי עליהם לפניי.
הוא שוכב לידי מנמנם לא מנמנם, קורא עיתון , צופה בטלויזיה ושומע מוסיקה.
הכל ביחד .
זה השיטה שבה הוא מרוכז .
אז הוא גונב מהעיתון אינפורמציה מתאם אותה עם החדשות גונב משם עוד פרטים ואז חוזר לחיים האמיתיים בהם המוסיקה שולטת ושאר הדברים מסביב נעלמים.
עוד חודשיים אני יולדת לו בן בכור.
התחדשות.
עוד מעגל של חיים מגיח , אני תוהה , מלטפת את בטני ומרגישה אייך הרצון העז שלי להכניס קופאין וניקוטין לגופי גודל מרגע לרגע עד כדיי כך שהייתי רוצה שהעולל יפלט ממני כמו אנחה ואוכל לחזור לחיי הרעילים +כמה ק"ג לא נחוצים שהשיל במרוצת הזמן.
השעה 20:30 בערב ,מכינה לי כוס תה חם ועדיין הספר מהדהד בראשי, במחשבותיי, ואני רצופת שאלות . הסופר הגיע במיוחד לנקודה שרצה.
שהקורא יתהה על קנקנו, שישאל את עצמו "למה אין המשך לכל העלילה?" העלילה הייתה מדהימה מאידך מוזרה, אבל אני נהנתי מכל דף כאילו הספר נכתב במיוחד בשבילי.
נכנסת למיטה ג'ק כבר נמצא עטוף בשמיכה החמימה. מלטפת אותו אך גבו אליי, הוא כבר נרדם.
כמה דקות אחריו אני שוקעת בשינה מתוקה שלא הרגשתי מזה הרבה זמן. הייתי יכולה לשייך את זה להריון שמתיש אותי , להורמונים שמתעתעים בי, לתאבון שקורע אותי, ואליו, לעובר שדורש יותר ממה שהוא מקבל.
מנגינה מוזרה מתנגנת בראשי, מוסיקה שקטה, כינור שמתנגן, מנגינה שעוטפת כל איבר בגוף בחמימות , ברוגע , צמרמורת עילאית , כמו עילוי נשמות שלא היה ברור לי אם מתנגנת היא בראשי או בדירה שמעליי.
"סיימת את הספר מוקדם מדיי..." שומעת קול מוכר.
פוקחת את עיניי בבהלה שכובה על הצד וג'ק מביט בי , עיניו חומות מאיימות , ואישוניו מורחבים כאילו היו אלו עיניי חתול אשר מביטות בעטלה .
"מה ..?" מתרוממת וזיעה קרה מלטפת אותי ואיני יודעת אם זה חלום או מציאות שאופפת את הרגע .
עיניו נעצמו והוא חזר לסורו והפנה את גבו הארוך אליי בעודי לא מבינה על מה הוא הרגע דיבר.
בוקר יום ראשון, ג'ק מתכונן ליום בכנסייה משפחתו מטבילה את היילוד הטרי.
צאצא ראשון למשפחת המלוכה.
"על מה דיברת אתמול בלילה?"
"מה זאת אומרת על מה דיברתי אתמול בלילה? מה יש לי לדבר באמצע הלילה?"
"אתה לא זוכר?"
"לא. על מה את מדברת ?"
"אני מדברת על המנגינה המוזרה שנשמעה, ועל זה שאמרת לי "סיימת את הספר מוקדם מדיי..."
הוא מגחך , מביט אליי ולוגם מכוס התפוזים.
"סיימת את הספר מוקדם מדיי???" איזה ספר קראת בכלל, ולמה שאומר דבר כזה?"
"אין לי מושג , זה מה שאתה אמרת באמצע הלילה לפי ידיעתי זיכרוני עדיין במקומו."
"מריה , אני חושב שחלמת מתוקה. ההריון קצת מכניס בך פארנויות , זה בסדר המון נשים עוברות את זה. גם אימי עברה את זה בחודשיי ההריון המאוחרים איתי. אם אני חושב על זה.. זה היה בדיוק בחודשים שאת נמצאת בהם כעת ."
יכולתי לחוש את הבטן שלי מתהפכת או שזה היה העובר אבל חלחלה מוזרה קשרה בי חשדנות מעבר לכל המצופה ושאלות שרוצות לצאת ממני הציפו את ראשי באוטוסטרדה חסרת מעצורים.
מה היו בחודשים המאוחרים בהריון של אימו שג'ק חבט בה וחפץ להגיח לעולם?
מה היו הפארנויות של אימו שסחבה אותו בחודשים האחרונים?
"אילו פארנויות היו לאימך ? "
"היא תמיד חשבה שאבי היה לוחש לה דבריי זימה מתוך שינה, היא טענה שמלמל דברים מהתנ"ך דברים מוזרים על מימוש נבואה, משהו לא מובן...עזבי תשכחי מזה "
"כמה זמן זה היה ?"
"למען האמת היא סיפרה לי שזה היה עד הלידה ואפילו בלידה עצמה, אבי כל הזמן אמר שמה ששיגע אותה וגרם לה להתנהג כך זה מאמר שהיא קראה, אין לי שמץ של מושג מה המאמר הזה עשה לה אבל מאז שהיא קראה אותו הכל התחיל. כמו סופת שלגים."
"איזה מאמר?"
"מריה יקירה , אני לא במיוחד זוכר זה היה לפני 34 שנה , בקושי יכולתי להוציא ממנה מה הפחד הזה שגורם לה להיראות כך. מה הביקורים התכופים בכנסייה תורמים לה ומדוע היא עושה את זה ....אבל היה משהו במאמר הזה שגרם לה לא לחזור לעצמה עד עצם היום הזה .
את יודעת מה הכי מצחיק בזה?
שהיא תמיד אמרה שהיא הרגישה שהמאמר הזה נכתב במיוחד בשבילה..."
הזכויות שמורות להדר מיליס.
