טוב, נכון, הרבה זמן לא הייתי פה, וקשרים שהחלו גם כאן לצערי החלו להינמק.
אך זה לא המקום היחידי שממנו נעדרתי, הייתי ועודני חסר גם לעצמי.
האם זה פייר כלפיי? כיצד אני חי את חיי בריקנות כזו? מדוע אני נכנע ללחצים מדומים שכופים עליי להעביר את זמני כסוג של זומבי ריק?
הרי אני יודע כבר, מכיר את המצב לאשורו וכפי שהזכרתי פעמים מספר ובעתיד אולי אצור את כל העיניין כפזמון- אין ולא יהיה פיתרון.
הסיבה העיקרית שבשלה אני סובל היא שאינני רוצה לסבול, הסיבה העיקרית שחיי הפכו מלונה פארק משעשע למדבר שממה היא שאני מחפש עיניין ומשמעות, חוק התוצאה ההפוכה.
פעם מישהו אמר לי שחוק התוצאה ההפוכה אינו קיים, למעשה ישנו רק את חוק התוצאה הישירה, רעיון ממש נחמד, אני מקווה שלפחות בשבילו זה עובד ...
הכל אפל, חסר חן או קסם, יש רק שיגרה ואין שום מרווח לנשימה.
ככה זה כשהראש מתרוקן מרעיונות, ככה זה כשהחיים מאיטים את מסלולם ויום רודף יום, לאני אין פיתרון ולעולם לא יהיה, יש לנצור זאת, יש לנטוש את החיפוש העקר אחר משמעות או ייחוד.
פשוט לזרום, פשוט לתת למקור החיים להזין אותנו, לתת לזה לקרות מעצמו, לא להתעקש, לוותר, לזרום.
כשכתבתי את ה"אדום השבטי" (יום יבוא אני אציג כאן קטע קטן מהרעיון)
הסברתי את הרעיון בצורה הבאה:
אנחנו, ז"א האנושות, משולים לצבא ענק של זרעונים, בפירמידה הזו כולנו מחפשים אחר משמעות החיים, תרצו, תקראו לזה אהבה, אושר, הארה, כסף... כל אשר חפצה בו נפשכם...
ממרפקים אחד את השני בחמדנות בלתי נדלית, מנסים לטפס זה על גבו של זה כדי להגיע לקצה הערימה המצחינה... לפי חוקי הטבע כולנו יודעים היטב שיש מקום רק לאחד שם למעלה, לכן אף אחד לא מוכן לוותר, לכן יש שפיכות דמים ואלימות, כולנו מתוכנתים לעיניין הזה של ההישגיות, זה לא עיניין של בחירה, זה דחף שמצוי אצלנו בדם.
אך יש עוד סוג שונה של התנהגות, יש עוד אופצייה אחת, מיוחדת במינה של התנהלות, נדמה לנו שיש הרבה אפשרויות, נדמה לנו שבכל יום אנו משנים גישה, לומדים או מתפתחים אך למעשה זה שקר. כל העמדות הפנים, כל סוגי הידיעה העצמית הינן אשליה, מסכות בתהלוכה בלתי פוסקת.
אבל יש מצב אחר, מצב שבו אני אינני יודע את עצמי, אני אינני מבין את קיומי או את מצבי ואני מודע לכך! אני מבולבל ומתוסכל אך אני חי זאת באופן מלא, אני מופרע (ז"א חי בצב של הפרעה...). כך שאין לי שום סיבה להפריע לאיש וגם איש אינו יכול להפריע לי מכיוון שאני כבר שרוי בהפרעה.
רק מי שמאבד את דרכו יכול לעלות על דרך המלך הנפלאה הזו, והרי דרך מלך זו היא התפצלות של דרכים! אין לדעת לאן יש ללכת... רק בבלבול העמוק ביותר יכולה להתרחש ההבנה של הדברים כמו שהם, של האמת ושל המציאות כפי שהיא נחווית ולא מיד שנייה, לא מאיזו אגו מאולתר או כל ישות אחרת שתטען לכתר הזה שנקרא לו "אני".
כפי שנאמר כבר לפני שנים אין ספור - אין לדעת דבר וחצי דבר, אני אינני יודע דבר ואין דבר שניתן לדעת.
וזו המלכות, כאן משתרעת הממלכה הפנימית לאופק אין סופי, כאן מקור החיים יאמץ אותנו, ילדים אבודים של היקום, רק כאשר נוותר על הניסיון למלוך, רק כשניתן למצבנו האמיתי לזרוח מתחת לקליפות המזויפות, רק אז נגיע למלוכה אמיתית.
ודבר אחרון, תזכורת קטנה לכך שאני עדיין מזמין אתכם להשתתף בפרוייקט שלי, אבל דעו לכם שעליכם ליזום, אתם צריכים לקבוע את התפקיד שלכם בעצמכם, אני לא מסוגל לתת תפקיד, אני לא מסוגל לתת הנחיות, אבל יותר ממוכן ומזומן להשתתף במשחק!
