מַכְאֹבִי גָּלָה הַשִּׁיר לָכֶם

מַכְאֹבִי גָּלָה הַשִּׁיר לָכֶם  / יהושע רוזנברג

 

כַּאֲשֶׁר הָיָה לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי

בֵּיתִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב

הָיָה עֵטִי מַעְיָן חָתוּם, יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ

הָיְתָה מַחְבַּרְתִּי אַדְמַת שְׁמָמָה

הָיוּ מִלֹּתַי רֵיקוֹת,

דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים

וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי.

 

בְּיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב אָנוּשׁ

לָבְשׁוּ שָׁמַי קַדְרוּת

וְהִנֵּה פִּצְעִי זֶרַע לְמִלָּתִי

חַבֻּרָתִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים לְשׁוּרוֹתַי

גַּעֲגוּעַי גֶּשֶׁם נְדָבוֹת לְרָחַשׁ לִבִּי

צִינַת בְּדִידּוּתִי מַשְׁבַּחַת

פְּרִי נִיב שְׂפָתַי.

 

מִזֶּרַע תּוּגַת לִבִּי לָקַחְתִי 

וַאֶתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה מַכְאֹבִי

וַיָּחֶל לְצַמֵּחַ וַיִּגְדַּל

וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל וַיִּצְמַח

וַיְהִי לְשִׁיר קִינָה.

 

רָזִים לֹא יָדְעוּ מְתֵי סוֹדִי,

מַכְאֹבִי הַכָּמוּס עִמָּדִי

דַאֲבוֹן נַפְשִׁי הֶחָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי,  

גָּלָה הַשִּׁיר לָכֶם

אֵת עֲרִירוּתִי חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ

וַתְּהִי סֵפֶר הַגָּלוּי

לְעֵינֵיכֶם וּלְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר.