שליח הפיצה.

דהרתי על הקטנוע במהירות בין סמטאות העיר,מאיץ ברגלי על דוושת הדלק

חותך את התנועה הסואנת,חייב הייתי להגיע בזמן אל הכתובת שמסרו לי בפיצרייה.

הגעתי אל בנין בן שלוש קומות וניגשתי אל האינטרקום,שם חיפשתי את השם שהופיע בידי.

קול נשי ענה לי,הדלת נפתחה ואני עשיתי את דרכי לעבר המדרגות,מקלל בלבי על שאין מעלית בבנין.

נושף ומתנשף הגעתי אל דלת הדירה,נדהם מהאישה היפהפייה שעמדה בחלוק שקוף וחייכה לעברי.

הושטתי את הפיצה לעברה אך היא התעלמה והורתה לי להניח את הפיצה על השולחן שבמטבח.

פסעתי אל תוך הבית מניח את הפיצה על השולחן כבקשתה.ריח הבושם שפיזרה על גופה הכה בי בחוזקה.

"תודה רבה!"אמרה בקולה הקטיפתי והוסיפה:"אולי תשתה משהו?"

"כוס מי..ם אם.."גמגמתי.מהופנט מפניה היפות ומגופה המושלם.

היא צעדה לעבר המקרר וחזרה כשבידה כוס גדולה ומלאה במיץ תפוזים צונן.

"שב!למה אתה עומד?"אמרה בחיוך תוך שהיא מגישה לעברי את כוס המשקה.

"לא אנ..י צר..."גמגמתי שוב.

"שב!"ציוותה עליי והצביעה על הספה הכחולה.

התיישבתי על הספה בזהירות לבל אלכלך אותה חלילה.

היא התקרבה והתיישבה לצידי.

"מה שמך?"שאלה כשהיא לוגמת מכוס הקפה שהכינה קודם לכן.

"משה!"עניתי.לוגם את המשקה במהירות.

"שם יפה!אני אוהבת את השם הזה."אמרה ונעצבה לרגע.

"מעולם לא ראיתי אותך.."אמרה והוסיפה:"הרבה זמן אתה עובד בפיצרייה?"

"כמה חודשים.."עניתי וקמתי על רגליי.

"שב!"ציוותה עליי שוב כשהיא אוחזת בחולצתי,ומושיבה אותי בחזרה.

היא התקרבה אליי מלטפת את ראשי,אט אט החלו ידיה לפרום את כפתורי חולצתי,ואני יושב קפוא על מקומי מבלי יכולת להתנגד.

"אני רוצה אותך!"אמרה בקולה המלטף.

פותחת את רוכסן מכנסיי ואוחזת בידה את אברי שהלך וגדל.היא גחנה והחלה ללקק ולמצוץ אותו כשראשה עולה ויורד בקצב ההולך וגובר.

הושטתי את ידיי חופן את שדיה הגדולים מבעד לחלוק השקוף סוחט מפיה קולות הנאה.

היא התרוממה לפתע פושטת מעל גופה את החלוק.גופה היה חלק כשיש למרות גילה המבוגר יחסית.

ידיה שוב התעסקו בגופי משילים ממני שאריות בגדים.

ידה אחזה בידי כשהיא פוסעת ואני אחריה מוקסם ומהופנט לעבר חדר השינה.

התשוקה בערה בה והיא עשתה בי כרצונה. אהבתי כל רגע במחציתה,היא הגיעה על סיפוקה במהירות,אני המשכתי ללקק כל פיסת עור מגופה לא פוסח על העמק הקסום שבין רגליה.

לאחר שהגעתי אל סיפוקי הותרתי אותה מחייכת על המיטה ונפרדתי לשלום.          

מיהרתי אל הפיצרייה,חושב על שקר כלשהו שיצילני מפיטורים.

בעל הפיצרייה חמור הסבר עמד בכניסה הביט בי בכעס ואמר:"מה קרה משה?שוב היה לך פנצ'ר בגלגל?"

"האמת ש.. אני היי..תי" גמגמתי ולא יכולתי לשקר.

"תעוף מפה! לא רוצה לראות אותך כאן יותר!" אמר ונעלם בתוך הפיצרייה.

לקחתי את מעט החפצים שהיו לי בתא ויצאתי מן הפיצרייה לקול צחוקם של העובדים במקום.

שמתי פעמיי לעבר משרדו של אבי.

אבי שהיה מנכ"ל בחברת אבטחה גדולה,תמיד רצה שאהיה כמוהו וכל ניסיונו עלה בתוהו.

 אני הייתי זאב בודד ורציתי לבנות את חיי במו ידיי.

 והוא ניסה תמיד ללחוץ,ולהשפיע ללא הצלחה. את אמי מעולם לא הכרתי,ומן המעט שהיה אפשר לסחוט מאבי לא הבנתי כלום.

לפעמים היה נזכר בה כשדמעה בעינו,מהרהר בקול ואומר:"עכשיו את כל כך חסרה לי"

כל ניסיונותיי לדלות פרטים ממנו לא צלחו. שמר ושימר את זיכרונה לעצמו.

"שוב פיטרו אותך!" שאל כשהוא יושב מאחורי השולחן הענק.

"מה לעשות? התעכבתי בדרך ואז פיטרו אותי." עניתי.

"שמע משה!עזוב את השטויות האלה...פיצה, כבישים סואנים ואנשים כפויי טובה!" החל להרצות לי ברצינות.

"בוא תעבוד איתי!תאמין לי לא יחסר לך דבר!"ניסה לשכנעני.

"אבא עזוב!"חתכתי את דיבורו והוספתי:"אם אתה רוצה לעזור? יש דברים אחרים שאפשר לעזור בהם." אמרתי בכעס.

"טוב  טוב... בבקשה אל תכעס, אני אוהב אותך ורוצה שיהיה לך רק טוב!"אמר בטון אמאי.

"מה אתה צריך?" שאל מצית לעצמו סיגר.

"אוכל לגור אצלך כמה ימים? עד ש..."

"שוב סילקו אותך מן הדירה?" התפרץ בקולו.

"עזוב אבא! לא צריך כלום!" אמרתי ויצאתי במהירות מן המשרד.

הלילה החל לרדת ולא ידעתי לאן אלך.בעל הדירה ששכרתי סילק אותי בגלל שלא עמדתי בתשלום החודשי.

והאמת שלא ידעתי מה אעשה, הייתי אובד עצות ומבולבל.

לפתע צץ בראשי רעיון, פניתי לעבר ביתה של אותה אישה שכמה שעות קודם הזדיינו בטירוף.

לחצתי על כפתור האינטרקום בהיסוס, שוב שמעתי את קולה הקורא לי לעלות.

היא עמדה בפתח הדלת לבושה בהידור,ידיה חיבקו את מותניי מצמידה נשיקה לוהטת אל שפתיי.

"הכל בסדר?" שאלה בדאגה כשראתה עצבות על פניי.

"כן! הכל בסדר! העיפו אותי מהדירה, פיטרו אותי מהעבודה, ולקינוח רבתי עם אבי! אמרתי בייאוש.

"אל תדאג! יהיה בסדר!" אמרה חייכה והוסיפה:"אתה יכול לגור כאן עד שתסתדר!"

"אני לא יודע איך להודות ל.."

"אין על מה!" אמרה בנחישות קוטעת את דבריי.

"עכשיו תרגיש בבית! אני חייבת ללכת לעבודה, יש אוכל במקרר, אני מאחרת ." אמרה ונעלמה כשהיא שולחת נשיקה באוויר.

ניגשתי אל המקרר מביט בשלל הירקות הצבעוניים ששכבו שם. מכין לעצמי סלט בריא.

צלצול האינטרקום הפריע את מלאכתי,ניגשתי אל המכשיר מציץ לראות מי זה.

בתחילה לא הבחנתי בפרטים,וכששמעתי את הקול זיהיתי אותו.היה זה אבי.

"מה הוא עושה פה לעזאזל?" שאלתי את עצמי.

הוא המשיך לדבר אל המכשיר:" שרה, שרה את בבית?" המשכתי לצפות בו דרך מצלמת האינטרקום השקט.

הוא נע בעצבנות כמה שניות עד שנעלם.

הותרתי את הסלט בצלחת בחוסר תיאבון, הסקרנות והמחשבה שאבי נמצא בקשר עם שרה הציקו לי.

ניגשתי אל חדר השינה, משתרע על המזרן הנוח והמבושם, עיניי החלו להיעצם ונרדמתי.