היא לועסת בקצב מסטיק מאסט בטעם מלון. היא לא אוהבת מלון בכלל, אבל המסטיק חמוץ מאוד והטעם הסבוני של המלון בקושי מורגש. פעם סבתא שלה היתה חותכת מלון לכל הילדים ומביאה להם מגש ענקי החוצה. היא ממש לא אהבה לאכול את הדבר הרכרוכי הזה, אבל אחרי כל המשחקים בדשא עם הבני דודים, רצתה להרוות את גרונה. היתה לוקחת פיסת מלון, מכניסה אותה לפה בקושי, אבל בולעת אותה בסוף ונהנית מהתחושה הקרירה.
בגיל 14 הלכה לפסטיבל רוחניות. זו היתה הפעם הראשונה במקום כזה, שבה הליברליות, הפתיחות וחוסר הצבת גבולות הם מצרכים מתבקשים. מלאכיות עם חצאיות שאנטי לבנות, כנפיים של תחפושות פורים וכתר מנייר כסף, קידמו את פניה. הן השפריצו עליה מים מתוך שפריצר קטן, כי היה מאוד חם באותו יום. היא חייכה אליהן, והן המשיכו הלאה. עיר אוהלים לבנה נפרסה לנגד עיניה. שילוב של שטחי דשא ענקיים, אגמים כחולים ומלאכותיים, והמון אוהלים לבנים שעשויים מבד לבן חלק ומתוח. היא שוטטה בין האוהלים. חלקם היו מוקדים של סדנאות שונות ומשונות. קריאה בתווי פנים, סדנאות אינדיאניות, התאמת צבעים לנפשו של האדם, קורס רייקי, יוגה, מדיטציות על החוף, הליכות מלאכים, הכל מהכל. היא טעמה קצת מכל דבר, התעניינה, לקחה פלאיירים ודיברה עם אנשים. עבורה הפסטיבל הזה היה כמו חנות ממתקים לילד קטן, רצתה לטעום את הכל מבלי שדבר יימאס עליה. היא הגיעה לצ'אי שופ, שזהו בית הקפה על החוף. מחצלות קש צבעוניות משמשות כריצפה, שולחנות עץ קטנים ונמוכים מפוזרים וכריות גדולות ונוחות נחות להן. היא קנתה צ'אי וכדור שוקולד גדול שעלה חמישה שקלים, והתיישבה. אנשים לבושים בשארוולים, חצאיות, שמלות וטוניקות, הסתובבו מולה. ובים, היו כאלה שלא לבשו דבר. חופש, כבר אמרנו? ילדים קטנים צבועי פנים, חזרו מסדנאות צביעת גוף לילדים וחיפשו את הוריהם, שכנראה היו בעיצומה של סדנה אחרת.
לפתע התיישבה לידה אישה מבוגרת, לבושה בחולצה לבנה ארוכה וחצאית לבנה. שיערה מעוטר בגוונים לבנים, אך ניכר עליו כי היה בלונדיני בעבר. קמטים על פניה אך עיניה הכחולות צלולות ולא מושפעות מדבר. היא הוציאה ספר שהיה עטוף בכל מיני דברים. השניה התעניינה, בכל זאת, לא כל יום מתיישבת לידה אישה מיוחדת שכזו. היא ביקשה לעיין בספר. היא לקחה את הספר לידיה ודיפדפה בו. הדפים היו עבים וכל אחד מהם הכיל חתיכות בד, גזרי עיתונות ותמונות, ציורים וגלויות ושאר דברים אומנותיים. חצי תמונה שהושלמה בציור, פיסת בד צבעונית שמשמשת כסימניה וגלויות מכל העולם. היא אהבה מאוד את יצירת האומנות הזו והשניים פיתחו שיחה ארוכה מאוד על החיים.
עד שהוציאה מהתיק שקית עם חתיכות מלון רעננות והשאירה על השולחן, ואמרה שהיא מאחרת לסדנה. וכך הלכה. היא נותרה לבד, יושבת על הכרית הנוחה ומביטה במלון. היא לא נגעה בו, קמה והמשיכה ללכת.
בין הדוכנים המיוחדים, היה צייר מוזר מאוד שצייר קריקטורות. היא שילמה לו 25 שקל בשביל שיצייר אותה, והציור יצא משעשע עד מאוד. עם הציור מגולגל בתוך תיק השק שלה, המשיכה ללכת לכיוון הים. הערב ירד והיא הוצאה מהתיק לונג דק ועטפה את עצמה. הים גרם לה להתנתק מהמוזיקה שהתנגנה מאחורה בצ'אי שופ. לפתע התיישב לידה בחור נאה מאוד. הוא לבש מכנס דייגים וחולצה רחבה. התחיל לשאול אותה לשמה, לגילה, ולאחר שעתיים של שיחה זורמת וקולחת, הציע לה לבוא איתו לאוהל שלו. היא שאלה בשביל מה, הוא ענה שבסדנת הזוגיות שהיה בה היום, למד כל מיני דברים שיכולים לעניין אותה... היא סרבה והוא נעלם כלא היה.
בזווית עיניה ראתה אדון זקן מאוד מאוד, מחבק ילדה צעירה מאוד מאוד. היא גילגלה את עיניה. יותר מדי חופש יש במקום הזה. היא קמה והתקדמה לעבר הדוכנים. בדרכה פגשה חבורה של בני נוער שמנגנים בשביל להשיג כסף לנסיעה בחזרה הביתה. היא הניחה בתוך הכובע הצבעוני עשרה שקלים והם חייכו אליה. המשיכה ללכת.
בימים של הפסטיבל, היא נסתה את רוב הסדנאות. מעגלי נשים, חיות טוטם, צבעים בחול, אסטרולוגיה, סיפורי מעשיות, וקורס רייקי. אך כשתיאמו לה שותף שיכול היה להיות סבא שלה, ונתנו לו את האפשרות לגעת בכל גופה ולהעביר לה אנרגיות... קמה ויצאה. היא הבינה.
הבינה שכל מהות הפסטיבל היתה בשביל להדגיש לה משהו מסויים שידעה תמיד. חבל שהיא חזרה למקום הזה במשך תשע פעמים, אם לא יותר, אך בכל פעם התחזקה בדעתה שמקור האמונה, האנרגיות והעוצמה, נמצא אך ורק במקום אחד, אצל האחד והיחיד, שם למעלה בשמיים.
ומכל הפסטיבלים האלו, למרות ששמרה על עצמה תמיד, וידעה לחתוך כשלא היה לה נעים, היא למדה הרבה. הכירה אנשים מיוחדים מאוד, ניהלה שיחות מדהימות וקנתה שמלות נדירות. את החרוזים ואת הנוצות בשיער היא גילתה שם, וכך פיתחה לעצמה סגנון ייחודי, אך התרחקה כמו מאש מכל הליברליות המוגזמת שרק חכתה להשתלט על כל העסק.
ועכשיו היא יושבת עם המסטיק מלון בפה, שומעת את השירים שמזכירים לה את המקום הזה כל כך. והיא בכלל לא אוהבת מלון.
