ערפול רגשי

והיית הנק' אור היחידה, לפעמים באמת נשלחים אלינו מלאכים בעיתות משבר... אבל אתה הלכת, והכל מסביבי מתפורר ונופל ואני לבד,

 לא מצליחה להבין כלום ובטח שלא מצליחה להציל כלום,

ויש לי כל כך הרבה להציל...

אני תקועה פשוט תקועה, כאילו בגלל שלא עשינו את הקלוז'ר הזה...

ניסיתי לדבר איתך מיליון פעמים , ובכל פעם קיבלתי נפנוף,  אם רק היית מבין מה עבר עליי, ומה ממשיך לעבור, אני בטוחה שהיית מסכים לדבר איתי ואפילו להיפגש. העניין הוא שלמרות כל האהבה הענקית הזו אלייך ולמרות החברות  האמיתית הזו שנרקמה לה במרוץ החודשים, אני לא מעזה לספר לך את הדברים, כי כמו תמיד גם עכשיו, מה שאתה מבקש ממני "קדוש" רק שהפעם זה ממש קשה, ובמקום להיות רגיש ולהבין את "המעידות" ולתת לי יד, אתה מעדיף "לדאוג" לעצמך .                       כאילו מהחברה מס' אחת שלך הפכתי להיות האוייבת מס אחת שלך,   אני חייה במלחמה מתמדת בין הרצון הענקי לעמוד בבקשה שלך ולכבד אותך, לבין הרצון לא לוותר עליי.

הקונפליקט הזה מוציא אותי מהכלים. אין יום שאתה לא חולף לי בראש,

אין יום שאני מצליחה לבצע את "ההתחלה" הנקייה הזאת ממך,   והכישלון הזה רק מחזק את התחושה ששיחה אחת איתך היתה יכולה פשוט -  לעשות פלאים...

מצחיק - אני סומכת עליך בעניים עצומות אבל בחיים לא אעיז לבקש ממך כזה דבר...