שלום לכל המאזינים. צהריים טובים.
מי שמעוניין בפרקים הקודמים של הבלוג הרוחני יכול למצוא אותם באתר הנוכחי תחת- הודעות או בפורום שלי באתר של רשת 9, קריאה נעימה!
נורא מתחשק לי להמשיך ולפתוח את הנושאים בבלוג הזה שהוא משהו די מיוחד בעיניי, אך מכיוון שאני עסוק בכתיבת ספר חדש ואני רוצה לבנות אותו שלב אחר שלב, אני פשוט בוחר לעשות את זה כאן בבלוג, ואם תעקבו אחר ההתפתחויות בתוך הסיפור שאני יגולל לפניכם אני מקווה שתבינו מדוע בחרתי להציג בדרך הזו את הסיפור.
ועוד הקדמה קטנטונת, הניסיון שמובא ויושלם לפניכם, חלק אחר חלק, שלב אחר שלב, הוא ניסיון לחשוף את השורשים שמקיימים את רשת9, אני מאמין שאם כל הסיפור יהיה כתוב כהלכה או אז כל הפרוייקט שבו אני עסוק כבר כמה שנים וחשוב להגיד שאני מזמין גם אתכם להצטרף יובהר ויובן בצורה טובה יותר, אם לא עבורכם אז לפחות עבורי.
let us begin
הקדמה לספר ה-0.
שלב 0 או טרום לידתה של רשת 9 ...
טוב, סוף כל סוף, אחרי שנים של תכנון ועשייה אני ניגש ממש לעבודה עצמה, בעצם הסיפור הבא הוא עליי, ועל קבוצה של מאורעות שהתחוללו ממש לנגד עיניי, כתוצאה ישירה מההחלטות והמעשים שלי.
בטח לא אצליח להעביר את העוצמה של האירועים כפי שהם חלו, אך בכל אופן עצם הניסיון הלא הוא חשוב וגם דרך להנציח בכתב מה שהולך ומסתמן לפחות עבורי כתהליך פנימי מאוד חשוב שעברתי.
ההקדמה הזו נועדה בראש ובראשונה לספר את סיפור המסע שערכתי בצעירותי, טיול "טרק" באיטליה, המסע ההוא שינה את כל פני הנוף הרוחני הפנימי שלי...
את הטיול התחלתי מתוך ייאוש, זה היה הכוח שהניע אותי לפתח המסע, אם המרה השחורה לא הייתה נוחתת עליי ייתכן שרשת 9 כלל לא מגיעה לכדי יצירה!
אני בא ממקום מאוד קטן בדרום הארץ, קטן קטן אך מיוחד, מקום שבו לאנשים קטנים יש לב גדול, משפחה גדולה של ישויות שבחרו בחיים מחוץ לכרך, שבכוחות משותפים נטשו את דרכי העיר ובחרו בדרך קיומית שונה, בתנאי שיתוף קשים הם בחרו להתמודד זה עם זה ובעיקר עם עצמם...
אך אני כבר גדלתי שם ובאותה תקופה חשתי רק בנטל החיים המסורבלים, מנותק מהציביליזציה, תקוע במדבר, שממה... העומס של השגרה והעבודה הקשה שהרגשתי באותו הזמן שכמו נכפתה עליי דחק אותי למצב נפשי שממנו בסופו של דבר חשתי שאין לי מנוס ממנו, עד שעלה במוחי הקודח הרעיון לצאת לטיול.
אספתי נתונים ובהמלצה של ידידה שאיתה עבדתי פעם בהופעות אש בתל-אביב בחרתי לבסוף לצאת לאיטליה ושם לפגוש בסוף המסלול את שבט הריינבואו.
שבט הריינבואו הוא תערובת מוזרה ומרתקת (בתנאי שאתם באים עם ראש פתוח) של אנשים הרפתקניים, היפים מודרניים ואינדיאניים... ביטניקים ואמנים, צוענים וחייזרים, קבצנים ומסוממים, ניתן לפגוש שם את כולם. תקראו להם איך שתרצו אבל בסך הכול זו קבוצה מאולתרת ומאוד מעניינת של אנשים שבחרו בדרך אלטרנטיבית, להתכנס ולחיות בטבע, אני ימשיך לפרט בהמשך את צורת החיים המסקרנת של הקבוצה הזו, פשוט אני לא רוצה לגנוב פוקוס מהסיפור האישי שלי.
אני יקצר עוד קצת את הסיפור שעלול לגלוש לכל מיני עלילות צד משניות, מכיוון שמדובר בסיפור אמיתי ולא בעלילה כתובה שהומחזה... מצאתי את עצמי בדרך לאיטליה, את מעט הכסף שגייסתי קיבלתי כמתנה מאמי היקרה שראתה כנראה את המצב שבו הייתי ולא נטשה אותי בזמן הקשה שרבץ עליי, אני מודה לה על תשומת הלב והנדיבות, אמנם לא צוידתי בכמות מזומנים גדולה אך היה זה מספיק כדי לשלוח אותי לדרכי.
התכנית שלי הייתה פשוטה, להעביר חודש וחצי בטבע, לעלות ברגל ממרכז איטליה ולהגיע צפונה, המטרה הייתה מקום ההתכנסות של שבט הריינבואו, זה היה מפגש שנתי של הקהילה האירופאית שקלטה מבקרים כמובן גם מכל העולם.
ההתחלה של הטיול הייתה שמחה, התלהבות הציפה אותי, רגש של שחרור ואושר, הנה אני נוחת באיטליה ואין לי מושג לאן פניי מועדות, המצאתי לעצמי חופש וקיימתי אותו. אך לאט לאט גיליתי שאין לי הרבה אלטרנטיבות, העולם הוא יקר והרבה כסף לא היה ברשותי, במילא לא זה היה הכיוון שאליו פניתי, נדדתי ללא כיוון מוגדר, חייתי כחיה בטבע, משתדל להתרחק משאר בני האדם, ישן בצדי הדרך, חשוף לטבע, למזג האוויר...
ובכן המשך יבוא כנראה מחר, זה סיפור די ארוך ואני מניח שזה ייקח עוד לפחות 9 פרקים של בלוג, אשמח לתגובות ולעצות!
