סיפורים
קופידון
'הלו, שלום, אני יכול לדבר עם קופידון?'
'קופידון תכף יתפנה אליך'.
כשרוצים לדבר עם קופידון, זה לא כמו סתם לדבר עם מישהו, הוא אומר שהוא תכף בא ואז מאחר נורא , וכשהוא מגיע , זה בהפתעה גמורה, מופיע לך מול הפנים, לא בטלפון, במציאות, הוא מופיע ליידך ודווקא כשאתה בטוח שאתה לבד.
אבל אני הייתי מוכן לזה, ובכל זאת הופתעתי, ישבתי בחדר,שהיה מעט מבולגן, מפוזר, אבל בכל זאת עם סוג של סדר פנימי שאפשר להבין, ערמת דפים מצד אחד, וערמת דפים כתובים מצד שני, הרגשתי כמו המנהלים החשובים האלה, שכל הזמן צריכים לחתום על חוזים.
הוא הופיע, ולא נראה כמו שאתם מצפים בוודאי, הוא לא אותו נער- תינוק לבוש בחיתולים עם חצי אהבה, בימי יוון העתיקה אולי היה ככה, כעת הוא נראה כמו כל קשיש,וכמובן מלא חוכמת חיים.
דבר אחד שנשאר לו עוד מימי המיתולוגיה, ולמזלי אלה לא החיתולים, הם אשפת חצים וקשת. החצים המפורסמים, חצי האהבה.
והזקן הזה, עם כמה שהוא רועד, עדיין מכוון טוב יותר מכל אחד אחר, לא משנה כמה ניסיתי להתחמק ממנו, הוא פגע בי, המנובל.
'הו, שוב אתה? מה הפעם?' הוא אמר מתחת לזקן הלבן והארוך.
'כן זה שוב אני' בעצבנות, 'תראה מה עשית לי! כואבות לי הידיים, בגלל החצים שלך אני כותב בלי סוף' אמרתי בעוד אני מראה לו את ערמת הדפים הכתובים.
קופידון לא אמר כלום, הוא התקדם לאט בעזרת המקל שלו, לעבר ערמת הדפים, והחל לדפדף.
'קיטש',תוך כדי העברת הדפים 'נחמד','פונטציאל','וואו אחד ממש טוב',והמחמאות גרמו לי להסמיק, 'הו, הזכרת אותי בשיר הזה' .
'כן, קופידון , תודה על הביקורת אבל לא בשביל זה קראתי לך' אמרתי בנחרצות.
'אז בשביל מה קראת לי?' הוא הלביש על פרצופו מבט תמים, אך הייתי בטוח שהוא שוחח על כך לא מעט, עם עוד כל מיני קורבנות לחצים.
'קראתי לך...' התחלתי להגיד, ולעזאזל הנימוס,' כי נמאס לי כבר, נמאס לי לכתוב שירים, לא, בעצם נמאס לי לכתוב שירים סתם'.
' זה לא סתם' הוא אמר בקריצה, 'זה לצד השני של החץ'.
' אבל זה חץ חד-צדדי! זה פועל רק עליי' וכמה תמונות של 'הצד השני ' עלו לי בראש.היא כל כך...
'אני לא בוחר חצים, מה שיוצא אני יורה, אני לא יודע להגיד לך אם זה חד-צדדי או לא' וידעתי שאת המשפט הזה אמר כל כך הרבה פעמים, לכל כך הרבה אנשים.
'אז... יש סיכוי ? יכול להיות שהחץ לא חד צדדי?' הסתכלתי בתקווה. כל החיים התנקזו לרגע הזה, לשאלה הזאת, לשנייה ה....
' בדקתי את זה, ואצלך זה דווקא כן חד צדדי, מצטער' .
נהדר.כל החיים חזרו לתעלותיהם. 'אבל השירים, אולי אם אני אראה לה, זה יעזור לה להתאהב בי?' שאלתי, אולי ניסיון פתטי להאחז בשריד של תקווה, אבל היי, המצב הזה פתטי .
'בעיקרון, אתה יכול להרשים אותה איתם'' הוא מלמל, הוא נראה לי פתאום כל כך זקן, כל כך עייף, מעניין אם יש לו ילדים.או נכדים?
-'רק בעיקרון?'
' רק בעיקרון'.
' נהדר כבר אמרתי?' .
' לא אמרת, אבל חשבת את זה, ותפסיק לכתוב את השיחה שלנו זה לא יעניין אף אחד'.
' גם כן אתה, תענה לי על שאלה אחת, מתישהו השירים יעזרו לי? ההשפעה של החץ תעלם?'
' מתישהו?'
' כן', תקווה שוב?
' אולי'.
בחיים לא כעסתי עליו כמו באותו רגע, 'אתה כועס עליי?, זה חדש' הוא צחקק.
צחקק! 'קופידון אם זה מה שאתה עונה לי,אז יש לי רק משהו אחד להגיד לך!'
'מה?' מעניין אם את זה הוא שמע פעם.
'תפסיק לעזאזל לכוון עליי חצים!'
' אז תשאר בודד' .
' ומה אני עכשיו?'
' נקודה טובה'
'אז אתה מפסיק?, קופידון?' אבל הוא כבר נעלם... ולרגע הרגשתי דקירה בצד שמאל...
ומבט חולמני הופיע לי בעיניים, והיד, התחילה לכתוב שורות בלי לעצור...
עוד חץ.
קופידון הזה.
|
