התפייסות

אדמתי השחורה משוועת לחריש עמוק

כועסת עלי שאיני משרתה כדבעי

כבר כמה עונות דיסקסתיה בלבד

לשפעה לא חדרתי

גירדתי מחלפותיה בעדינות לא ראויה,

כנערה הסורקת שערה לפני המראה ,

חפצה אדמתי לגלות אוצרותיה

ליהנות מחומה של השמש

להישטף במטר

לחוש שורשיו של הזרע

להיות לו כרחם

לחייך כאם אל שפעת הפירות

איני מתיר לה מותרות שכאלה

מחרשתי ישנה גורפותיה כתושות,

עמל של שנים בשדותיהם של זרים

שחק פלדתה- שהיתה ועודה משובחת,

אין בידי יותר להשחיז סכיניה, יגעתי,

עיתותי אינם בידי

שנותיי בסך עוברות, מוצצות ממני כוחי

כארבה המותיר מאומה משדה חמניות

אבי וסבי חרשו את שדותיי לפני ועייפו

בניי צופים בי ביוצאי אליה,

ראשם מנידים כאומרים

עד מתי יריב האיש את אדמתו השחורה

הרי דור לא יעבור וישוב לתוכה

תעטוף היא אותו

תלפף גוויתו הבלה

יצאו בריקוד אינסופי

של אדם ואדמה

כחתן וכלה.