עם תום השלב של סיבוב ההופעות הקטן שערכתי, הרגשתי כאמור צורך לסכם בפני עצמי את החוויות השונות והמשונות שחוויתי. למדתי הרבה, התנסיתי והתעשרתי מבחינה רוחנית לפחות. נדרש לי קצת זמן לעכל את הכול ואז בסיום כל העסק מיהרתי וחזרתי אל תוך הקונכייה שלי. חוץ מזה מבחינה גיאוגרפית הייתי כבר די קרוב ליעד ואפילו לתאריך המיוחל שבו פסטיבל הריינבואו אמור היה להתחיל ביער.
אני הרגשתי בסך הכול טוב מאוד עם עצמי, מין תחושה של הישג, זה הרגיש לי כאילו שהשלמתי חלק חשוב במסע הזה, שהצלחתי להוכיח לעצמי ממה אני עשוי, אני גם חושב שדי הבנתי את המסר שנוצר מכל הסיפור, אני יודע שלנסח את זה במילים קצת מנמיך ומפשט את העסק ושאין כמו התנסות מיד ראשונה... אך אם אני צריך לסכם בקצרה את מה שלמדתי אני חושב שאנסח זאת כך:
במציאות שאנו חווים וחיים, בחיי היומיום שלנו אין הרבה מקום לעשיית הטוב, המלאכים הם חוצנים, מרוב אנוכיות ושנאה עצמית והדדית השדים הם אלו שביתם נמצא ממש כאן. הטוב נדיר הוא ואף על טבעי , חבל רק שאנו לוקחים אותו כמובן מאליו, הרע לעומתו הוא יומיומי ונפוץ.
מה שהתמונה הזו סיפרה לי באותו זמן זה שהעולם כולו טבול בחשיכה נוראית ושרק קומץ זעיר של כוכבים מלווה אותנו, מעטים ובודדים חולקים את האור הנדיר הזה.
הפעם כבר חשתי צורך לתת לתובנות האלו להשפיע עליי, השינוי הדהד בקרביי.
בחרתי לי שם חדש, מעכשיו היה רצוני שיקראו לי בשמי שלי, זה שאני יצרתי לעצמי, המלאך, אנג'ל.
הרעיון של בחירת השם החדש עלה בראשי כתוצאה מההבנות האלו, החלטתי לשנות את שמי כי רציתי ליצור כאן נקודת מפתח, מעל הכול הייתה כאן משמעות סמלית, הכוונה לא הייתה חס וחלילה לבוא ולהגיד שאני מלאך, זה ממש לא הרעיון, יש כאן בעיה כי מבחוץ, לאנשים שאני פוגש יכולה להיווצר טעות, אבל שהם יחשבו מה שהם רוצים, המשמעות הסימבולית של השם הנפלא הזה הייתה בעיניי בסך הכול תזכורת, זה נועד להזכיר לי את התובנות האלו, את הנדירות של הטוב ומעל הכול את האפשרות שלי להיות כזה, שיש לי אפשרות בכול רגע נתון להיות טוב, שזה לא מובן מאליו והיות שמי הוא סוג של כרטיס ביקור והשלכה לעולם הדימויים הפנימי והחיצוני שלי, ז"א שאני צריך ונדרשת ממני יותר מידה של הוכחה וקיום – מה טוב. אני לא יותר טוב מאף אחד, אין בי משהו טהור, אני ממש לא מלאך, אני מנסה להיות. תזכורת, הכוונה פנימית לעשיית הטוב. כך קרה שהשם החדש שלי הפיח בי רוח חיים חדשה, אני חושב גם שאולי זה נשמע מעט "בומבסטי" - מלאך, אבל אחרי הכול משמעות השם העברי שלי – "אלוהים" נתן, בעיניי גרנדיוזית לא פחות, יש גם כאן משמעות סמלית אך באופן אישי אותה משמעות לא ממש מוצאת חן בעיניי, למה לא? כי יש לי תסביך אל, אם אתם אנשים מאמינים הייתי רוצה שתקראו לי כופר. אני אדם שמאמין בכוחות על, כן יש הרבה מעבר לקיום הקטן והסובייקטיבי שלנו על פני האדמה, קיים המון והרבה מעבר לגבולות התפישה המצומצמים שלנו, העולם, המציאות, הרבה יותר גדולה ממה שאני אי פעם יהיה מסוגל להבין. אך אני לא מאמין שיש "יד" או כוח כשלהוא שמכוון את פני הדברים, אין גוף שמנווט, אין מקור אחד לקיום, אין בראשית.אני לא מאמין במושג שנקרא אלוהים, אני לא מאמץ את ההתייחסות הזו "לבורא", כאל אחד שנותן דין ומשגיח ומפקח על הנעשה כאן, כבר עדיף בעיניי לפתח סכיזופרניה ודי (ובינינו, לכולנו יש לפחות אחת כזו.) אבל אני כן מאמין בשכינה, אני מאמין שהיקום נולד מתוך עצמו, הוא תמיד היה קיים, הוא חלק מתוך השלם ואי אפשר לחצות חלק ממנו ולהגיד – הנה- זה הניצוץ – זה האור או מה שיצר אותו, אם יש אלוהים אז יש שטן... אך אם יש רק הוויה, אם יש שכינה אז יש הרמוניה ואין הפרדה. אני כמובן מתכוון לעסוק בנושא הזה עוד הרבה ולהסביר אותו כמו שצריך, זו אחת ממטרות הספר שאני כותב, זה בלתי נמנע. אך זו אחת מהסיבות העיקריות שאני אינני אוהב את השם שקיבלתי, תפקידי הוא ליצור את עצמי ועליי נופלת חובת ההוכחה, כי אם נשלחתי מידי האל, בורא שמיים וארץ אז אני הרי אמור להיות טוב מראש, לא? אבל במציאות אני לא טוב, אני מסוגל להתעלות מעל חומר הגלם שלי ולהגיע לגבהים חדשים ולהיות אחד עם היקום ואז אולי בשעת הישג זו תגידו עליי שאכן טוב אני, אבל ביום יום, מול עצמי ולעצמי, לאחרים ובמערכת היחסים המורכבת שלי עם העולם, הרבה טוב אין. זה לא שאין בכלל אבל לבוא מראש ולדרוש.... להגיד שאני מתנה משמיים? ממש לא הייתי מגזים. ועוד נקודה קטנה, ברגע שאני נותן לעצמי שם אני הופך ליוצר של עצמי, כמו שאמרתי קודם, האחריות בידיים שלי. זה שאני חי בעולם עם שם שלא אני בחרתי מפגין בעצם שאני מקבל את הנסיבות כמו שהן, כמו זה שאני חי בקרב השבט שלי, על האדמה שקשורה אליי, אך בעולם אין שבטים גזעים ותרבויות, אין גבולות, יש רק שבט אחד – האנושות, ואדמה אחת – האדמה, העולם נושם ואנחנו מפרידים וחותכים, מפריעים לאותה נשימה. אני גולש לפילוסופיה של אינדיאנים מתחילים אך הנקודה החשובה הייתה – שלווה, חיים בהרמוניה, איחוד מחודש עם הטבע.
כך קרה שאנג'ל נולד, מצייד בשמו החדש הוא צלל אל תוך הרפתקה רבת מימדים, לדריסת רגל בעולם קסום ורב פעלים, לפסגה דרמטית בגלגל ההיסטוריה, אל גבהים שאותם לא שיער.
