חזרה ליצירות
סיפורים

וָקוּם

שנת אור | (12/08/2007 10:45) | 109 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
לא בכל עת אנחנו נאלצים להתמודד עם מטר של אירועים מַשְׁבִּיתֵי שמחה וטוב שכך.
 
 
קיץ, שלישי ראשון של חודש אוגוסט, חם בחוץ ועצוב בפנים, שלושה אנשים שאני
 
מכירה נפטרו בזה אחר זה.. ומצפה לי אזכרה של חייל יקר במיוחד בעוד פחות
 
מחודש.
 
ברדיו הודיעו שהיום מחצות נוכל לצפות במטר של פרסאידים.. מטאורים מקבוצת כוכבי
 
פרסאוס ואני תוהה האם נפילתם לא הקדימה בשבוע עבורי.
 
הקריין הוסיף ואמר שמומחים ממליצים לצפות במטר במקום מרוחק מיישוב עירוני
 
וחשוך, להביט לשמים ואני יודעת, שאם אביט מעלה, אשא תפילה לימים מחויכים יותר,
 
רגועים.
 
את הבוקר התחלתי עם תחושה מעורבת של הקלה לצד שקט מעיק, חונק משהו,
 
אפילו האור בחוץ מבהיק לי בצורה שונה, שולח לעצום  חלקית את העיניים, לחדור
 
פנימה ולחשוב על כמות תעצומות הנפש להן נזקקתי בימים אלה, משום הצורך להודיע
 
לשלושת ילדי, אשר בחו"ל, על מות סבתם.
 
ועכשיו, עכשיו נפילת מתח, הכתפיים שמוטות מעט, הראש כבד והדמעה מבצבצת
 
דרך קבע בזווית העין, מאיימת לפלס דרכה החוצה.
 
הלילה, איחרתי מתמיד ללכת לישון, הלילה אמרתי? הכוונה היתה לשעות הבוקר
 
המוקדמות, שעה שנשקה לראשוני קרני האור שבישרו על יום חדש, ישבתי איתי באפס
 
מעשה והעברתי בסרט נע את אירועי הימים האחרונים, בדקתי האם יכולתי לְעַדֵּן מעט
 
את ההודעה לילדים ולהמעיט את ההלם, בניתי לי פירמידת מילים שבסיסה נטוע
 
בבקשת סליחה להורי שאינם וקודקודה אמירת תודה על כל מה שיש לי, וזה המון.
 
זה לא שאיני בטוחה שחלדי יצליחו לצלוח את ההלם, הכאב, זה גם לא תחושת החלל
 
שנפער בי מעצם המוות סביב, זו אני, איתי ועם מחשבותיי.
 
עכשיו אני יושבת באפס כוח וחשק ומנסה לדלות ממני חשיבה, שתצבע מעט את הלבן
 
הזה, שהשתלט לי על מסך העיניים, בונה אך בקושי תוכנית להמשך היום ולא מצליחה.
 
הייתי אולי פונה לקרוא ספר, אך אני בטוחה שהשורות מיד יצטופפו לְקַו רציף אחד,
 
יפגינו אי שביעות רצון מֵאִי הבנתי אותן, ידרשו שֶׁאַרְפֶּה ואחזור רק כשאוכל להעמיק
 
בהנאה מהן.
 
חם בחוץ מכדי שאצא לסיבוב עם הכלבה, אפילו המנגינה הבוקעת מהמחשב, נשמעת
 
לי סתמית משהו ואפילו צורמנית.
 
 
זהו החלטתי, אני הולכת להכין לי ספל קפה, השאר כבר יזרום מאליו.
 
 
 
12-08-07


תגובות

חזרה ליצירות