עלה תאנה

ראיתי אותה ברוחי הסוערת,                            

ידיה עוקבות את גופה למשמרת.                    

עיניה צפות חלולות שואלות,                         

מעיין התשוקה יבש בארות.

עיזבון חירותה נקש בדלתה,

כתרועת בשורה שתמיד לה חיכתה.

רגליה רקדו את מחול השכינה,

את פניה כיסתה בעלה תאנה.

היא היתה, אך לא היתה

את פניה כיסתה בעלה תאנה.

קצוות שערה טפח בעורמה                             

כמצע אוושתה של שיבולת קמה.                 

ראיתי אותה מרחיקה והולכת,                      

אז הרכינו ראשם עצי אזדרכת.          

היינו יושבים מביטים זו בזה,                

פניה לבשו מן מבט רזה.                            

אתמול והיום ומה השתנה,  

אך פניה כיסתה בעלה תאנה.  

זזים העצים ושורקים נחמה,

ענפיהם עוקבים את גופם בנהמה.

 פריהם עמסו קוראי נתינה,

אך פניהם כוסו בעלה תאנה.