שרון - ( התרסקות פרק 1)

שרון

הבוקר התחיל כרגיל:

"איפה המכנסים הכחולים שלי?" זעקה שרון ,"אימא, איפה את? " דלגה מעל הספרים והמחברות שהיו מפוזרים על הרצפה בחדרה ורצה אל המטבח. "אימא, את חייבת לעזור לי, חייבת!"

"את יכולה ללבוש ג'ינס"

"המכנס הכחול, שאלתי! הלו! אתמול בקשתי שתכבסי לי."

"מצטערת, שרוני, אתמול לא היה לי זמן, אני צריכה לסיים את המצגת, שמעון יבוא עוד מעט, ממש אין לי זמן."

"לא כיבסת? אני לא מאמינה! לא איכפת לך ממני בכלל! "

"איכפת לי, בטח שאיכפת לי," אמרה האם בטון מפייס, "בואי ננסה למצוא משהו אחר, רק אכין לי כוס קפה, משום מה יש לי סחרחורת."

שרון הרגישה את הזעם מטפס לה בגרון ומיהרה להבלע בחדרה.

" כמה חבל שאין תלבושת אחידה," נאנחה דר' מרום וניגשה לחדר," את יכולה ללבוש את השחו... שרוני, מה קורה כאן?" הזדעקה, "מה זה כל הבלגן הזה? איך אפשר! לפני יומיים סידרתי לך את הכל בארון, חולצות, מכנסים, תראי מה עשית! הכל מקומט, מפוזר! שרון, מיד את החדר."

"עזבי אותי, זה החדר שלי! " שרון נברה בערימת הבגדים על מיטתה ושלפה משם חולצת בטן צהובה.

"חולצת בטן? לבית הספר? ממתי מרשים להתלבש ככה? "

"מתמיד, ומה'כפת לך?" שרון המשיכה לנבור בערימת הבגדים,"אנ'לא מוצאת ת'מכנס! בטח גם אותו שכחת בכלל לכבס, רק המחקר היקר שלך מזיז לך, עלי שמה זין!"

"שרון , איך את מדברת, אני לא חברה שלך, שתדברי אלי ככה."

"לפחות לחברות שלי איכפת ממני, יאללה, צאי מהחדר," סיננה בין שיניה , הפנתה את גבה וכיסתה בהפגנתיות את אוזניה בידיה. האם יצאה, שרון טרקה את הדלת, הפעילה את המערכת במלוא העצמה ונזרקה על המיטה, מועכת תחתיה את תכולת הארון. " אני שונאת אותה," בכתה לתוך הכרית עד שהתנמנמה.

לפתע שמעה את יללות הסירנה  שהלכו והתקרבו עד שפסקו ליד ביתה של שרון. הנערה זינקה אל החלון, בחצר למטה ראתה המון אנשים, גדר חיה מעוכה וחובשים פורשים את ציודם מעל אישה רזה במכנסים קצרים שחורים וחולצת טריקו כחולה. "אימא, אימא," זעקה ורצה במדרגות ברגליים יחפות.