נוסטלגיה כרונולוגית (ראפ)

ראו אותי, כשיצאתי לאור,

מסביב כלום, רק אוהל ומזור.

זה היה לפני יובל וקצת,

בזמן הסירים והמחבת.

היה רק חול וחול ושכול,

לעשירים כבר היה בד ומכחול.

לשמר את התקופה, רשמו ביומן,

עמיד ומיוחד, טוב, זה היה מזמן.

ראו אותי, נער צעיר,

הכל השתנה, בקצב כה מהיר.

זה היה לפני ארבעים שנה,

כשהמוטיבציה עוד קרנה.

היה כבר בית מבטון,

בועת ה"יחד" עלתה לשלטון.

תכנון מלחמות הרות גורל,

נרשמו באקראי, על ניר מגולל.

נוסטלגיה זה מן מצב מוזר,

היום זה נשמע כמו חייזר.

זה נראה מרחוק, אך לא אמיתי,

ומי שמבחין בו, נשמע שטותי.

הנה אני, אחרי צבא,

מבולבל מחופש, כזה, "מרובע".

שלושים ומשהו, עברו מאז,

גיל יפי הנעורים נבזז.

החיים החלו להתמסד,

לחילוץ מזוגיות היה צריך שד.

עבודה נחשבה, גם ללא שכר,

אם היה לך אופי, יצאת נשכר.

היום אני כאן, עמוס ומחושב,

מנסה בתמימות לשנות את המצב.

מאחור נשארו רק הזיכרונות,

חלקם קהים, השאר, חדים כעפרונות.

כותבים את אשר היה, ואולי,

יחזרו ימי ה"הבועה" ודי.

לשמר את היום, אפשר רק במחשב,

ומה שהיה, נשאר רק לחשב.

נוסטלגיה זה מן מצב מוזר,

היום זה נשמע כמו חייזר.

זה נראה מרחוק, זה לא אמיתי,

ומי שמבחין בו, נשמע שטותי.