הזכרתי כבר את העניין עם האיזון, כשאני מילאתי את תפקיד המלאך של המחנה אני רק מניח שזה יצר סוג של וואקום בשביל מישהו שיגלם את התפקיד של השד. אם אני זוכר טוב אז לשד שלנו קראו מרטין. במשך המפגש העבודה שלי הייתה מלווה בקשיים ובחוסר אמון מצידם של "האינדיאנים" את מרטין לעומת זאת קיבלו בזרועות פתוחות. הבן אדם הזה מצא פיטריות ביער, מעבר לכך שהוא אכל מהם בשמחה הוא גם דאג לחלק בשפע, אין ספק שהבן אדם היה מאוד נדיב, היא חילק את הפיטריות לפחות לעוד 8 אנשים נוספים מלבדו, (ד"א, שום דבר מפרטי האירוע שעליו אני מספר אינו באמת ברור, חוסר הבהירות היה מאפיין שליווה את כל התרחיש הזה מתחילתו ועד סופו.. כל צד וצד שלקח חלק באירוע דיווח על פרטים שונים, החל במספר הנפגעים וכלה במצבם.. גם לאחר ימים רבים מהתרחשות לא עלה בידי לברר את האמת.) עכשיו, נניח שאלו היו פיטריות הזיה, מה טוב, מסע קטן אל העולם שמעבר לצורך חוויה רוחנית, אולי אפילו סתם בשם ההנאה, זו כנראה הייתה הכוונה של רוב האנשים שהשתתפו בחגיגה. אני האחרון שיתנגד, הבעיה הענקית הייתה שאלו לא היו פיטריות מהסוג המדובר, ונכון שהרבה מהסמים ההלוציגניים הטבעיים עובדים באמצעות מידה כלשהי של הרעלה בגוף, ממה שאני מבין האדם מתחיל להזות כתוצאה מהתייבשות הנוזלים בדם, מאוד דומה למה שקורה אם נחש מכיש או במינון ממש נמוך, משתייה של אלכוהול. הכול טוב, יפה ונחמד, רק הפיטריות שידידנו מרטין חילק בשפע לכל כיוון היו פיטריות רעל מהסוג שבכלל לא אמור לעורר הזיות. מהסוג שהורג, לא פחות. כך המסיבה התחילה בלעדינו, לרוב השבט לא היה כלל מושג לקיומו של התרחיש הזה. מרטין לפחות הואיל בטוב להפיץ את הבשורה, הוא טיפס על ההר, הגיע עד למחנה המרכזי, שם הוא קרס למרגלות המדורה המרכזית כשקצף עולה מפיו. השאגה העל אנושית שלו העירה את כל המחנה על רגליו, הפאניקה נפלה על כולנו כמו מסך ערפל שהצליח ביעילות למסך כל ניסיון לתקשורת שפויה וכשהבנו לבסוף שיש לפחות עוד 5 אנשים במצב דומה למרטין, אנשים גוססים שכנראה הלכו לאיבוד ביער... הפאניקה התפשטה במהירות כמו אש בשדה קוצים ובנוסף על כל הצרות החשיכה הסתמנה בפתח. לנו אין מפות, אין פנסים או מכשירי קשר. רחרחתי מסביב למחנה ופגשתי רק בלבול. מהמעט שהצלחתי לקלוט הסתמן בבירור שאין שום אפשרות לנקוט בדרך פעולה ושלריינבואו אין שום פרוטוקול לפתור מצבי חירום כמו הנוכחי שניחת עלינו.
יכולתי להצטרף להמון המבולבל שהיה רק עסוק בחרחור ובהסחת דעת, כולם צפו בשקיעת השמש בלי לנקוף אצבע, זו לא הייתה דרכי. היה ברור מעל כל צל של ספק שיש כאן מקרה של חיים או מוות, שהדבר היחיד שיכול למנוע אסון אמיתי זו פעילה ישירה וחד משמעית. היה צורך מיידי ובהול במציאת פיתרון. איתרתי קבוצה קטנה של איטלקים שברשותם היו מעט יותר תושייה ויוזמה, אחד מהם היה אפילו מצויד בטלפון נייד, מחזה האימים שבו אנשים גוססים למחצה הולכים לאיבוד לבד ביער, בחושך. המחזה הזה פשוט לא התאים לי. לא היו הרבה ברירות,האיטלקי עם הטלפון הנייד ניגש אליי, הסמכות העליונה בשאלה מה עליו לעשות? האם הייתה כאן בכלל שאלה? האם אני מאשר לו להזמין חילוץ? ובכן, עם כל הכבוד לדרכי השבט אנחנו עדיין נמצאנו במרכז הציביליזציה, לא ראיתי סיבה למנוע מהעולם החיצוני את האפשרות לעזור לנו, אולי זו הייתה טעות, אך אני מוכן לחזור עליה שוב בכל רגע נתון. אישרתי לו להזעיק עזרה, באותו רגע נחצה קו חשוב. היה זה בסך הכול היום החמישי מאז שנפתח הפסטיבל, במחנה התרוצצו כ-2,000 נפשות אבל מבחינתי הכתובת הייתה על הקיר ממזמן. הזאב פרץ ללול התרנגולות ולשומר היער ממש לא היה אכפת... מה שהתרחש לאחר מכן כמו היה לקוח מסרט פעולה, הצורה שבה המסוקים חגו בשמי הלילה בחיפוש אחר ניצולים ביער היה די דרמטי. מלאכים צבאיים שבאו לחלץ את בני השבט הגוססים מרעל האשליות שלהם, זו הייתה התפרצות של מציאות קרה ולא מוזמנת אל תוך בועת הטבע הקטנה והחמימה, המאוד נאיבית שנטוותה לה עמוק בתוך היער. שוב אני מציין שלעולם כנראה שלא אדע מה באמת התרחש באותו אירוע, מה מספרם האמיתי של האנשים שנטלו מפיטריות הרעל? האם מישהו מת כתוצאה מההרעלה? לא הייתה כל דרך להבין את הדברים לאשורם וזה היה עוד אירוע שהתרחש מול עיניי בקנה מידה קטן... בזמן החילוץ של הנפגעים שרק נמשך עוד ועוד אל תוך הלילה הוגשה ארוחת ערב צנועה בפתח אוהל המטבח ולא במרכז המחנה ליד המדורה. המישור היה תפוס בידי כוחות הצבא וכוחות החילוץ, פתאום המחנה הפך למתחם צבאי סגור.
אנחנו נעמדנו בתורים, בשורות ארוכות מול פתח המטבח, מקווים לזכות במנה חמה ואני מאמין שבאותו רגע הרגשנו כולנו פחות כמו אינדיאנים גאים או לוחמי טבע אמיצים ויותר כמו אסופה אומללה של פליטים.
אפילו אני הרגשתי באותו רגע קטן ועלוב וחסר כל חשיבות. עד כמה בעצם, בשורה התחתונה אין לי למעשה שום שליטה ממשית על המציאות. בימים שבאו לאחר שהסערה שככה הרגשתי מאוד חזק בתרעומת, הבנתי כבר שקריאת המצוקה שלי סופגת ביקורת לא מוצדקת אך לא היה דבר שיכולתי לעשות חוץ מלעמוד על עמדותיי ועקרונותיי. אלו היו הגלים שאחרי הסופה שהיו קשים מנשוא, כן, לעזאזל, אתם רוצים למצוא את האחראי לכל התופת אז זה בטח אני, ממש מצטער שדפקתי לכם את האשליה ובכל זאת, הסיטואציה לא הייתה סלחנית, אלו היו הנסיבות ואני אינני מתחרט. האם יש חוק בלתי כתוב שקובע שבריינבואו אין התערבות במקרים מהסוג הזה? הייתי די מבולבל ומתוסכל, רק דבר אחד היה מאוד ברור בנוגע למצבי ומעמדי, תקופת השלטון השמחה והקצרה שלי באה לידי סיום דרמטי שלא באשמתי. הממלכה האנרכיסטית שלי נשמטה לי מבין כפות הידיים וכך הלך לו לאיבוד המנדט הרופף שלי, מאוד כעסתי מכיוון שהרגשתי די בצדק שכל זה לא מגיע לי, זו לא יכולה להיות התמורה לכל העבודה הקשה שלי....
