אובך של בוקר

אובך של בוקר,

עירפל צבעו של ים.

ומגינת ליבי,

טבעה במים.

רעץ האופל תקוות,

ואין עוד חלום על גלים,

סירות שקעו, נלחמות –

במזח לא ישמעו עוד צלילים.

יעף הניצול, טמון באובך,

חושש פן ערפל ימוג.

אין גנוז מסתורו,

אין ימצא לו שלווה – במרחק.

נאדרים היו ימי קדם,

גבה ליבם, ודאכו.

אל יתהלל חוגר כמפתח –

אל היו מתפארים,בעיוורון.

חלום- אבד עליו הכלח,

נשבר, ואין בו תום.

היה אליה וקוץ בה,

בעיני האדם – סמל לשלמות.