מִפְלֶצֶת מְפֻצֶּלֶת

בְּחֶשְׁכַת הַשִּׁכְחָה

מֵאֲחוֹרִי סוֹרֵג וּבָרִיחַ

הִיא כְּלוּאָהּ.

אֲסוּרָה בְּשִׂיג וְשִׂיחַ

אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.

שְׁמוּרָה עַל גַּחֶלֶת קְטַנָּה

כִּמְעַט כְּבוּיָה.

שְׁרוּיָה בְּתַרְדֵּמָה

לְמֶשֶׁך זְמַן

שֶׁאֵין בּוֹ מוֹעֲדִים.

לְלֹא הֶרֶף  רוֹקֶמֶת

חֲלוֹמוֹת מְרַתְּקִים:

הַגּוֹמְעִים מֶרְחַקִּים,

הָאוֹצְרִים מְרְחָבִים:

עָמוּסֵי מַרְאוֹת

שׁוֹפְעֵי עֲלִילוֹת, וּפְעִילוּיוֹת,

שֶׁרַעֲיוֹנוֹת מִתְנוֹסְסִים

בָּהֶם, כְּיַהֲלוֹמִים שֶׁבַּכֶּתֶר...

מְתַעֶדֶת הִיא אוֹתָם

בְּגַנְ-זַךְ מְאֻבָּק,

שֶׁאִישׁ אֵינוֹ אָמוּר לְהָצִיץ בּוֹ.

וְחָלִילָה וַחָס

פֶּן תִּתְעוֹרֵר

לְפַשְׁפֵּשׁ וּלְהִזָּכֵר...

הַגִּישָׁה אֶל עָצְמָה חָסוּמָה.

אֶלָּא אִם תַּצְלִיחַ

לְכַוֵּן מְשׁוֹשֶׁיהָ

כְּלַפֵּי חוּץ, דַּוְקָא

וּלְהִשְׁתַּחְרֵר מִכֶּלֶא-מוֹחָה –

לְהַלְבִּישׁ עַל כְּתֵפֶיהָ

עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.

הַאִם יִהְיֶה זֶה מְסַפֵּק?

אוֹ שֶׁמָּא

תִּשְׁלַח עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת

אֶל הַיְּקוּם

וְאֶל מָה שֶׁמֵּעֵבֶר לוֹ...

כְּשֶׁהִיא מְקִיצָה אַחַת

לִתְקוּפָה

הֲרֵי הִיא זוֹלֶלֶת –

מַהוּ הָרָעָב הַמְּכַרְסֵם בָּהּ

שֶׁהַרְרֵי מְזוֹנוֹת לֹא יוּכְלוּ

אוֹתוֹ גַּמָּד-עֲנָק

בַּעַל הַדְּרִישׁוֹת

נִבְצַרוֹת הַמִּמּוּשׁ,

וּלְדַכֵּא אוֹתוֹ

עַד אֵין-אוֹנִים סָבִיל

עַד אֵין-עוֹנִים  מַשְפִּיל

וְאָז כִּבְיָכוֹל קַל יוֹתֵר

לִחְיוֹת אִתּוֹ...

לַעֲצֹם שׁוּב עֵינַיִם

וְלִשְׁקֹעַ

בְּחֶשְׁכַת הַשִּׁכְחָה.

וְחוֹזֵר חָלִילָה....

(1988)