בלדה כחול לבן

ראיתי אותה במלוא הדרה,

לבושה במיטבה.

שלוותה ראויה ואיתנה,

קלילה ותמה.

חלפה מולי והיא יפה,

עטופת הינומה.

קומתה זקופה וחלקה,

נוגעת, מראה.

ראיתי אותם בשלל צבעים,

ללא ברק וטבע.

הם באים, הולכים וזזים,

בהוראת קבע.

חולפים כחללית בין כוכבים,

בדיוק ורבע.

קומתם זקופה וחלקה,

רק לא הצבע.

היא קטנה וגדולה,

היא שקטה וסוערת,

נמוכה וגבוהה,

היא עונה ושואלת.

היא רכה וקשה,

היא תמה ומורדת.

אבל זו האדמה,

היא כחולה לבנה.

שנינו ביחד, מביטים לצדדים,

מציתים להבה.

הם באים, הולכים וזזים,

כמצוות האדמה.

עוברים גבוה, מעל העננים,

נוחתים בסערה.

קומתם זקופה וחלקה

ומלאי בנשמה.

אנחנו ביחד, בשלל צבעים

עם ברק וטבע.

אנחנו בחוץ וגם בפנים,

שלם או רבע.

שטים בגובה, שאנו מכירים,

 בהוראת קבע.  

 אנחנו זקופים וחלקים,                                 

 וגם הצבע.

אנחנו כחול לבן...