היום הגדול שכה ציפיתי לו הגיע, באותו יום הייתי אמור להרים הופעה גדולה על הרגליים אבל אני הרגשתי בצורה ממש חזקה שהרגליים שלי בכלל לא על הקרקע. הייתי מדוכא ושבור לב, המוח שלי קדח ואחרי כמה ימים שבהם אכלתי רק אורז מפחד שהאוכל במחנה מלוכלך ומקולקל – הרגשתי חלש ורעב בנוסף לכל צרות. היה לי קלקול קיבה כל כך עצבני שלא זכרתי כדוגמתו וכך שכבתי לי לבד באוהל, חושש שזהו, ששום דבר טוב כבר לא ייצא מהיום הזה ושכל הניסיונות שלי היו לשווא. אז עצמתי את עיניי ונתתי לעצמי לשקוע בשקט, פיניתי את הראש מכל המחשבות והדאגות ופשוט נתתי לעצמי להיות שם לרגע אחד, לבד עם עצמי ובלי הסחות דעת. או אז הברק הכה בי, סוג מוזר של חשמל כאילו עבר בתוך המוח שלי, אני קורא לרגע הזה בשם – "הקרנה", היה זה ממש כאילו ששורה של טקסט מוזר נחה מול עיניי העצומות, מתנה שקיבלתי מהיקום ובשורה ההיא היו כתובים הדברים הבאים: אתה עיוור, למה אתה מתעקש לראות את העולם בשחור לבן כשאתה הולך על אדמתם של אנשי הצבע?" מהחוויה האישית שלי אני טוען שאמנם חוויתי את גילוי הטקסט הזה , את ההקרנה הזו מבחינה פנימית אך בעצם שהמקור שלה הוא מבחוץ. אני אשתדל להרחיב את הדיבור על המושג של "ההקרנה" בהמשך. הטקסט הזה גרם לי להתפכחות מאוד מואצת, לא רק שהבנתי לפתע איפה אני נמצא, הבנתי גם תוך כמה שניות מה אני בכלל אמור לעשות! הגוף שלי הבריא באותה שנייה, זה פשוט היה מגע של קסם. זה היה נדמה שהגוף שלי כולו נטען במטען חיובי אדיר ורב מימדים, התנסות מאוד מיוחדת, כעוף החול שמתחדש מתוך האפר של גופו ופורץ למעלה בלהבה חדשה כך גם אני קמתי ממיטת חוליי ומבדידותי אל תוך האור. רעיונות חדשים ותמונות חיות ומלאות בקסם ריחפו לפתע ומילאו את חזוני. כך עלה במוחי הרעיון הנפלא להקים מופע שיעסוק בצבע, מיהרתי למעגל המרכזי של המחנה הראשי בעיקר משום ששעת הצהריים הלכה והתקרבה ואיתה גם שעת הכושר. בזמן ההליכה המהירה לכיוון המחנה הרעיון הזה קרם עור וגידים, החיזיון ההוא הלך ולבש צורה... מה שחשבתי אז היה לקחת את כל הנושא של המעבר בין טוב לרע, בין שחור ללבן ולהמחיז את כל הנושא דרך השימוש בצבע, הכלי שדרכו בחרתי להעביר את הנושא הזה היה הרעיון המקובל (מאוד פופולארי לפחות בקרב בני שבט הריינבואו) של הצ'קרות, אותו רעיון רוחני שמצביע על כך שבגופנו ישנם מוקדים של אנרגיה ושאותם מוקדים מחוברים לצבע כלשהו, חשבתי שאפשר להשתמש בצ'קרות כדי לייצג את אותו מעבר כי במילא יש בצ'קרות את האלמנט הזה ( לא לדאוג אני מתכוון להסביר את רעיון הצ'קרות בקצרה עם דגש על הצורה שאני מבין אותו ממש בקרוב.) הגעתי אל המחנה הראשי ואולי בשעה הראשונה של ההתארגנות היה נדמה שהרעיון הזה לא יפרוש כנפיים וימריא, רוב האנשים שפגשתי רק פלבלו בעיניהם... שעת ארוחת הצהריים הלכה והתקרבה וההמונים התאספו למעגל האוכל הענקי, מיהרתי והשכלתי לנצל מחדש את מערכת הכריזה המשוכללת שלי, היה לי כבר די הרבה ניסיון שמעבר לגיוס של קבוצות של מכריזים שמלווים על ידי תרגום סימולטאני, אני אישית כבר הייתי במצב כשר לחלוטין לעמוד בפני ההמון האדיר הזה, אני מתייחס למשהו כמו 5,000 איש ולשאת את דבריי בקול צלול ובטוח, לקראת סוף הארוחה היה כבר די ברור שהמופע הזה אכן הולך להתקיים, הזמנתי את כל האנשים לבוא וליצור ואם לא אז לפחות להשתתף בצפייה. הרבה אמנים מיהרו לסייע וחלק התנדבו להגיע ולקשט את המשתתפים, הכנתי דגל שיהיה באנר למופע, השתמשתי בבד לבן גדול וצבעתי אותו בצבעים כשאני מנסח למעלה את השילוט: The Rainbow Chakra Color Show"", מצאתי את המותג שלי וכיוונתי נכון את הפרסום לקהל היעד, כך קרה שמהר מאוד מצאתי את עצמי מכוון תנועה צנועה אך נחושה של אמנים, הניצוץ ההתחלתי הזה מנה כ-15 איש שמיהרו להתייצב לצידי. לאחר שדאגנו לקיומו של הבאזזז האקטיבי שנוצר סביב הרעיון לא היה הרבה צורך שנישאר במחנה הראשי, הכול כבר נהיה ברור- הולכים להופיע בעיר. ירדנו במהירות אל מחנה הSEED CAMP כשכל השאלות המסובכות של איך לדאוג לתחבורה ומי בכלל הולך להגיע למופע מאחורינו... כשהגענו אל המחנה של קבלת הפנים ערכנו טקס חזק של MAGIC HAT ואכלנו אוכל טוב לפני היציאה למסע. את התרומות למופע קיבלתי לידיי, הבנתי שלא ממש יהיה לי מה לעשות עם הכסף שפוזר לידיי בנדיבות כה רבה, אבל הסכמתי לקבל אותו, הבנתי שזה חלק מחיי השבט על אף העובדה שקבלת אמון זו מצביעה גם על הליקוי החמור. צריך להאמין בנדיבות הלב. המשלחת שלנו התפזרה באזור החנייה, היה צריך לעבור מרחק די גדול כדי להגיע אל אותה עיר ראשית, נאלצנו להסתדר בטרמפים, למרבה האירוניה היה לי נדמה שאני לא אצליח להגיע, לא מצאתי טרמפ... הרגשתי די מגוחך עד שאיטלקייה נחמדה עברה ואספה אותי ועוד כמה אנשים. בדרך הסתבר לפתע שהיא זו שיזמה את התקשורת בין קבוצת הריינבואו למשרד של ראש העיר, מה שהגיע אליי באמצעותו האדיבה של בן המתנדב האוסטרלי, צירוף מקרים שרק הצביע על כך שכולנו דמויות שפועלות יחד וחותרות למטרה משותפת. היינו כולנו על אותו הגל, גל שסחף אותנו איתו וקירב אותנו אל חוף מבטחים. הגענו אל העיר המרכזית ועדיין היה מוקדם, פגשתי אדם ישראלי מאוד מיוחד שהכרתי ממזמן, הכינוי שלו היה אינדיאני ולמעשה הייתה לנו היסטוריה קצרה ומצערת של חוסר הבנה ממפגש קודם, ישבתי אצלו בקרוואן והיה די ברור שמחלוקות העבר נשכחו מהלב, היה כיף לפגוש דמות כל כך קרובה לחיי השבט שתמכה בי בהתלהבות. המפגש ביננו היה חם ואמיתי.
